חיזבאללה מזהה את הדשדוש המדיני כחולשה

עבור דור שלם של לוחמים, המילים "לבנון" ו"רצועת ביטחון", פורטות על מיתר רגיש בנפשם. מעוררות זיכרונות מנופים, מלחימה - אך בעיקר מאנשים, כאלו שאיתנו וכאלו שאינם.

מדינת ישראל נמצאת במערכה מרובת חזיתות מ־7 באוקטובר. צה"ל מציב שיאים למושג "קצה גבול יכולתו" בצורה מרשימה. זאת בזכות נשים וגברים מסורים ואמיצים בסדיר, בקבע ובמילואים ביחידות הלוחמות ובמפקדות.

העמימות האסטרטגית בלחימה בלבנון מאז הפסקת האש עם איראן, מהווה אתגר לצה״ל בניהול המערכה, קל וחומר באתגרים הטקטיים. מי שמשלם וישלם את המחיר הם הלוחמים שבשטח. חיזבאללה מזהה את הדשדוש הפתאומי, מתרגם זאת לחולשה - ומבצע פעולות כנגד הכוחות בלבנון. איבדנו לצערנו לוחם ואזרח בימים האחרונים והיינו כפסע מאירועים גדולים יותר בהיבט של אבדות. הבעיה אינה בצה"ל, אלא במציאות אסטרטגית מורכבת, חוסר החלטיות וניסיון לבלוע יותר ממה שניתן ללעוס ברמה המדינית.

למרות האמור, הנה מה שאני ממליץ ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה הן מהלחימה ברצועת הביטחון (בשנות ה־90) והן מהתמרון בלבנון כיום – וליישם. גיבוש תפיסה נהירה ותרגומה להישגים ברי קיימא: תפיסה שתביא לידי ביטוי הסרת איום הפלישה לשטחינו והשמדת אויב בדרום לבנון, בידול דרום לבנון מצפונה בהיבט של מדיניות הפעלת הכוח, מניעת חזרת התושבים לדרום לבנון, פגיעה כלכלית בחיזבאללה והחלשתו האסטרטגית.

תרגום התפיסה לאופן הפעלת הכוח: צה"ל צריך להימנע בכל מחיר מלהקים מוצבים בתפיסת "רצועת הביטחון" של שנות ה־90. המשמעות של מוצבים הינה צירים, לוגיסטיקה, שיירות - צבא כבד ומסורבל שימגן עצמו לדעת ב"חומות של תקווה 2" (מושג שמוכר לוותיקי מפקדי רצועת הביטחון - כיסוי המוצבים בבטון). כוחות סטטיים זו נקודת תורפה לכוחותינו ומתנה לגרילה.

מרחב האבטחה בלבנון צריך לכלול פעילות התקפית מכוונת מודיעין תוך ריכוז מאמץ מטכ"לי על ידי אמ"ן, חיל האוויר וכוחות מיוחדים. מודיעין וחופש פעולה מבצעי הם אבן ראשה: כטב״מים, רחפנים ואיסוף קרבי לסגירת מעגלי אש ובמקביל פשיטות קומנדו התקפיות מכוונות מודיעין. הטכנולוגיה בשדה הקרב כיום אינה של שנות ה־90.

כיול ציפיות, הימנעות מחטא ההיבריס: במציאות מורכבת שבה טראמפ קובע ומודיע על הפסקת אש, צריכה להיות נר לרגלי מקבלי ההחלטות. החיזבאללה - כמו איראן - מנהל מלחמת תודעה. לא משנה כמה מכים בהם הם צווחים "ניצחנו". אל לנו להתרגש מכך, כל עוד אנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו.

צה"ל התרומם מהכישלון הנורא ב־7.10, כישלון שצרוב ואסור שישכח לעולם, לעומס אדיר וחסר תקדים על כתפי המפקדים והלוחמים. עלינו לשנס מותניים ולוודא שעולם הערכים שלנו כצבא יהודי לוחם איתן, לא על מנת לחוס על אויבינו אלא כדי לשמור על עמוד השדרה המוסרי שלנו, כלוחמים ולוחמות ישראליים קשוחים וגאים.

הכותב הוא תושב הגליל, גולנצ׳יק, מג״ד הבופור האחרון ומפקד אוגדה