בשלהי מלחמת לבנון השנייה עמדתי בראש הקבוצה הישראלית במנגנון ביטחוני משולש - צה"ל, צבא לבנון ויוניפי"ל - שנועד ליישם את הפסקת האש בין ישראל ללבנון ולהכשיר את התנאים ליישום החלטת מועצת הביטחון 1701.
למשא ומתן שנוהל בשנת 2006 עם גנרלים מצבא לבנון ניתן לייחס ארבע הצלחות מרכזיות: כינון הפסקת אש שהחזיקה מעמד במשך 17 שנים; פריסת צבא לבנון בדרום המדינה, באופן שמנע את הותרת השטח להשתלטות חיזבאללה; הסכמה על סימון הקו הכחול - קו הגבול - בסיוע יוניפי"ל, למעט מחלוקת שנותרה ב-13 נקודות; ותיאום משטר גבול, הכולל מנגנון קישור צבאי להפחתת מתיחות ולמניעת הסלמה.
תקיפת תשתיות של ארגון הטרור חיזבאללה על ידי כוחות אוגדה 91 // דובר צה"ל
כעת, המרכיבים האלו יכולים להצטרף להישגים הצבאיים של צה"ל ולייצר את התנאים להצלחת המשא ומתן הישיר בין ישראל ללבנון.
המערכה המשותפת של ארה"ב וישראל נגד איראן שינתה את מאזן הכוחות באזור, כשזו החלישה את איראן ואת שלוחיה ופתחה בפני ההנהגה בלבנון אפשרות להשתחרר מאחיזתו של חיזבאללה ולפעול להשבת ריבונות המדינה. אך כפי שאנו למדים על בשרנו, הישגים צבאיים נוטים להישחק עם הזמן אם אינם מתורגמים להסדרה מדינית יציבה. זו ההזדמנות העומדת כעת בפני ישראל בלבנון.
האינטרס המשותף
האינטרס המשותף של ישראל ושל מדינת לבנון הוא פירוק חיזבאללה מנשקו וביסוס מעמדה של ממשלת לבנון כבעלת מונופול על הפעלת הכוח הצבאי במדינה. ואולם, מי שמחפש פתרון מהיר מתעלם מן המציאות: חיזבאללה הוא ארגון היברידי - צבאי, פוליטי, חברתי וכלכלי - המושרש עמוק במערכת הלבנונית.
בפועל, הוא ממלא פונקציות של מעין "מדינה בתוך מדינה", באמצעות מוסדות, מנגנונים ומערכת כלכלית-חברתית המספקים שירותים אזרחיים ומייצרים תלות עמוקה של האוכלוסייה השיעית בארגון.
כל עוד חיזבאללה מחזיק בנשק עצמאי, לצד מערכת פיננסית חזקה המבוססת על הברחות ומנותקת מן המדינה הלבנונית, אין בלבנון ריבונות אחת ואין כתובת יציבה שניתן לכונן עמה הסדרים מדיניים בני-קיימא. לפיכך, כל הסדר מדיני עם לבנון חייב לכלול תהליך שיוביל לפירוק חיזבאללה מנשקו ולהלאמת המנגנונים האזרחיים-כלכליים של הארגון במנגנוני המדינה הלבנונית.
המודל האפשרי
הטוענים כי ניתן לפרק את חיזבאללה מנשקו בכוח צבאי בלבד מתעלמים מן העובדה שמהלך כזה יחייב את ישראל לכבוש את כל שטח לבנון, על כל ההשלכות השליליות הכרוכות בכך.
לכן, על ישראל להציג במשא ומתן עם לבנון מתווה רב-שכבתי, שיושם בהצלחה באזורי סכסוך שונים בעולם, ומוכר בשם DDR - Disarmament, Demobilization, Reintegration. תכליתו צמצום האלימות, פירוק ארגונים חמושים ומסירת נשקם, וביסוס תנאים ליציבות פוליטית וביטחונית. במקרה הלבנוני, משמעות הדבר היא פירוק היכולות הצבאיות של חיזבאללה לצד חיזוק המדינה הלבנונית ותפקודה.
על פי מתווה זה, פירוק חיזבאללה מנשקו ייעשה באופן הדרגתי, ויתחיל בנשק הכבד וההתקפי ובהריסת התשתיות הצבאיות של הארגון - ובהן מערכים תת-קרקעיים, תשתיות ייצור, אחסנה ושיגור. נסיגה ישראלית משטח דרום לבנון תתבצע באופן מדורג, ותותנה בקיומו של מנגנון אפקטיבי לפירוק חיזבאללה מנשקו ובקבלת אחריות ממשית של צבא לבנון לביטחון באזור.
לצד זאת, יש להקים מנגנון פיקוח ואימות אפקטיבי, שאינו יוניפי"ל שנכשל במשימותיו לאורך השנים.
המפתח: מעורבות אזורית
במקביל, יידרש מהלך רחב של שיקום כלכלי ורפורמות במוסדות המדינה, בצבא לבנון ובמערכת הפיננסית. מהלך זה צריך לכלול גם יצירת מסלולי שיקום לפעילי חיזבאללה שיינטשו את דרך הטרור, וכן צעדים לניתוק הארגון מהשפעת איראן. לשם כך נדרשת מעורבות אזורית ואמריקנית רחבה, שתתמוך בשיקום לבנון וברפורמות במדינה.
היעד העיקרי במשא ומתן יהיה רתימת המדינה הלבנונית לפעולה נחושה לפירוק חיזבאללה מנשקו ולנטילת אחריות מדינתית - מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד.
להשגת היעד נדרש לגייס לצד ארצות הברית את ערב הסעודית ומדינות ערב המתונות, ולשלבן במהלך רחב ומשולב שיכלול פירוק הדרגתי של חיזבאללה מנשקו במסגרת תהליך DDR, לצד שיקום כלכלת לבנון וחיזוק מוסדות המדינה. מדינות אלו יכולות לספק הן את המשאבים הדרושים לשיקום, הן את הלגיטימציה האזורית למהלך והן את התמריצים שיאפשרו ניתוק הדרגתי של חיזבאללה מהשפעת איראן.
במקביל, נדרש חיזוק משמעותי של צבא לבנון, כדי שיוכל לממש בפועל את האחריות הביטחונית במדינה ולבסס שליטה ריבונית אפקטיבית. לצד זאת, יש לפעול לגיבוש הסדר שלום בין לבנון לישראל, שיוכל להשתלב בהרחבתם ובהעמקתם של הסכמי אברהם ולתרום לעיצוב סדר אזורי חדש המבוסס על יציבות, ריבונות מדינתית ושיתוף פעולה בין ישראל למדינות ערב המתונות.
הסדר ביטחוני עם לבנון, ובתרחיש האופטימי אף הסכם שלום דיפלומטי, אם ייחתם, יהיה הישג היסטורי. משמעותו אינה רק הסרה של האיום מצפון, אלא גם שינוי תפיסתי עמוק ביחסי ישראל-לבנון ובמעמדה האזורי של ישראל.
הכותב הוא תא"ל (מיל') אודי דקל, מנהל תכנית "מסכסוך להסדרים" ב-INSS וממייסדי הקואליציה לביטחון אזורי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו