בממשלה לא ממהרים לחזור ללחימה עצימה בלבנון, ומעדיפים לבסס את המשך פעולות צה"ל ל"ניקוי" הקו הצהוב ולהרחקת מוקדי הטרור הקדמיים של חיזבאללה מיישובי הצפון - במסגרת הפסקת האש הרעועה. למעשה, בכירים בממשלה כבר אינם מדברים במונחים של "ניצחון מוחלט" או הבסת חיזבאללה, כפי שהוצג בתחילת המערכה על ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ, ומעדכנים את היעדים: הסכם מדיני מוגבל לצד פיתוח פתרונות טכנולוגיים לאיום הרקטי והאווירי.
בפגישה עם כנס הפיקוד הבכיר של צה"ל שקיים אמש, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו תוקפים כמו עכשיו - גם ברצועת הביטחון, גם צפונית לה וגם צפונית לליטני. חופש הפעולה שלנו לסכל איומים - מיידיים ומתפתחים - הוא חלק מההסכם עם ארה"ב וממשלת לבנון. אני לא משלה את עצמי שהדבר יבוא בקלות, ואני אומר ביושר - המלאכה לא הושלמה".
עוד הוסיף נתניהו: "יש עדיין שני איומים מרכזיים מחיזבאללה - איום הרקטות ואיום הרחפנים והכטב"מים. זה דורש שילוב של פעילות מבצעית וטכנולוגית. אנחנו עושים מאמץ טכנולוגי גדול מאוד לפתור את הבעיות הללו. אם נצליח בכך, נהיה בדרך לפירוק חיזבאללה מנשקו, כי זה הנשק העיקרי שנותר לו. יש לו כיום כ-10% מהטילים שהיו ברשותו בתחילת המלחמה".
מוקדם יותר אתמול נפגש שר החוץ גדעון סער עם שליחת האו"ם ללבנון, ז'נין הניס-פלאסחארט, ואמר כי בישראל מזהים דפוס מדאיג, שלפיו חיזבאללה מציב באופן שיטתי פעילים ונכסים צבאיים סמוך לעמדות יוניפי"ל, ומנצל את נוכחות הארגון לפעילות עוינת. לדבריו, הארגון עושה שימוש בעמדות אלה לתצפית על כוחות צה"ל ואף מנייד פעילים ברכבים בעלי חזות דומה לאלה של יוניפי"ל.
למעשה, בעוד חיזבאללה מנסה לפגוע בכוחות צה"ל, נראה כי ישראל מגבילה באופן יזום את פעילותה לפעולות סיכול הגנתיות, ולא לפעולה רחבה לחיסול הארגון - בין היתר בשל ההערכה כי כוחו נפגע והוא מוגבל. עם זאת, גם נתניהו הודה כי תושבי הצפון עדיין מאוימים ומתמודדים עם שגרת לחימה יומיומית מאז כניסת הפסקת האש. גם הרצון הטוב שמפגינה לכאורה ממשלת לבנון אינו מצליח להשפיע באופן משמעותי על חיזבאללה, שממשיך להחזיק במידה רבה בהשפעה על המתרחש במדינה.
בעורף: הכאוס במערכת החינוך בצפון נמשך, ההורים אובדי עצות
עבור הורים רבים בקריית שמונה וביישובי הגליל העליון, השגרה הפכה מזמן למילה ריקה מתוכן. הילדים יוצאים לבתי הספר - חלקם בהסעות וחלקם מגיעים לכיתות - כשההנחיה ברורה: במקרה של התרעה יש לשכב מתחת לשולחנות או על רצפת האוטובוס. לא תמיד יש מיגון, ולא תמיד יש זמן. רבים מההורים החליטו שלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר, אך לחלקם אין ברירה, שכן הם נדרשים לעבוד והילדים אינם יכולים להישאר לבד בבית.
הפער בין ההנחיות למציאות בשטח מעורר זעם הולך וגובר. "על איזו שפיות מדברים?", אמרה אחת האימהות. "הילדים שלנו נמצאים במלחמה, כשבשאר המדינה לומדים כרגיל. מצד אחד דורשים שגרה מלאה, מצד שני אין מעטפת בטיחות אמיתית. זה מצב בלתי נסבל". לדבריה, היא אינה מוכנה לקחת את הסיכון: "אני לא אסכן את הילדים שלי. אף אחד לא דואג להם באמת".
החשש קיבל חיזוק מוחשי היום, כאשר כלי טיס בלתי מאויש התפוצץ במרחק של כ-300 מטרים בלבד מאחד מבתי הספר בגליל המערבי. "ילדים שוכבים באוטובוסים כדי ללמוד, עושים פיפי מפחד, לא ישנים בלילות", תיאר ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, משה דוידוביץ'. "יש כאן תחושה של שתי מדינות - אחת ירוקה ואחת כתומה. פה נופלים כטב"מים".
לדבריו, ראשי הרשויות החליטו לנקוט צעד חריג ולהשבית את הלימודים ל-24 שעות ביישובי קו העימות הצמודים לגדר, תוך חלוקה לאזורי סיכון בהתאם להנחיות פיקוד העורף. "אנחנו לא עושים מחאה, אנחנו מגינים על הילדים שלנו. לא נשחק בחייהם", אמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו