האינטרס הציבורי: מה שהיה נכון למשה דיין - נכון לרומן גופמן

רומן גופמן הוא האדם הנכון בזמן הנכון. הוא האדם הנכון בעת הזו כי הוא חושב בצורה שונה מהרוב המוחלט של הסובבים אותו. המערכת הביטחונית המצוינת שיש לישראל לוקה בשנים האחרונות בראייה קולקטיבית מאוחדת וחסרת גיוון. רומן אינו איש של הקולקטיב. הוא אינו משתעבד למרחבי הנוחות של חשיבה משותפת - חשיבה שדרך אגב מאפשרת לא לשאת באחריות.

גופמן הוא אדם בעל תפיסת עולם וערכים. הוא יודע לדבר על עתיד בהקשר היסטורי ראוי של עבר. מעטים מבין המובילים אותנו מבינים לפרטים את עברנו. אין זה תנאי מספיק, אבל זה תנאי הכרחי למי שחפץ לתפוס עמדת פיקוד. גופמן משתדל לראות את "גודלו של החדר" שבו הוא פועל כשרבים מתמקדים בהבנה וירטואוזית של מבנה פינותיו. קשה לנהל שיח כשאתה רואה לעומק ונשפט על ראייה לטווח קצר - בפרט כשאתה לא תמיד הכי רהוט בחדר.

נגד כשל תפיסתי

כיו"ר לשעבר של ועדת החוץ והביטחון ויו"ר ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים ראיתי את מיטב שדרת הפיקוד חושבת פעם אחר פעם חשיבה זהה. ראיתי אנשים עתירי ניסיון אך נטולי מעוף, וחמור מכך - נטולי ספקנות. מדי פעם הרהרתי עד כמה המשפט המצמרר "ראית אחד ראית את כולם" מתקיים במערכת הכה חיונית לעתידנו. לא הופתעתי שהמערכת הופתעה ב־7 באוקטובר. לא היתה בה מסה קריטית אנושית שיכלה ליצור מחלוקת פנים־ארגונית באשר לדרך העיוורת שבה צעדנו. לא היו בה אנשים כבדי משקל שניסו למנוע מהנהגה פוליטית להתמכר לשקט מדומה ולאפשר במשך שנים היווצרות אותה טבעת חנק סביב ישראל, שאותה אנו מנסים לפרק בשנתיים האחרונות.

אנו צריכים כיום אנשים שאינם חולקים את העולם התפיסתי המסורתי של הממסד הביטחוני הישראלי. זה משפט קשה לעיכול, אבל הוא משקף את הצורך שלנו להיפטר מקונספציות מושרשות לעומק. לא די במחלוקות טקטיות נטולות שוני אסטרטגי - כך נראתה בשיאה השונות בשיח הביטחוני הישראלי. אנחנו צריכים הנהגה ביטחונית מעזה, אמיצה, יוזמת ואקטיבית שתוכל לרפא ולתקן נזקים שהצטברו במשך שנים - מחירים של מדיניות פסיבית, שבעת רצון מהישגים וירטואוזיים ונטולי תוחלת אסטרטגית.

אנחנו צריכים הנהגה ביטחונית מגוונת שיש בה כאלה שלא מאוהבים באקסיומות העבר ומבינים שמה שקרה אינו פרי ביש־מזל וטעויות טקטיות אלא כשל תפיסתי אסטרטגי מתמשך של דרג ביטחוני ומדיני כאחד. אסור לנו להמשיך בעוד מאותו דבר. האתגרים העומדים בפתחנו קשים מאלה שעברנו.

גם דיין יכול היה להיפסל

גופמן הוא האדם הנכון כיום לא בגלל מה שהוא עשה בקריירה הצבאית שלו אלא בגלל איך שהוא חושב. זה קריטריון שקשה לכמת אותו, אבל יש עיתות שהוא קריטריון מכריע. ההתנגדות כיום למינויו לראש המוסד מזכירה את ההתנגדות בשנת 1953 למינוי משה דיין לרמטכ"ל. ראש הממשלה דאז, דוד בן־גוריון, הבין שכדי ליצור הרתעה מול אויבינו אי אפשר להתרפק על הישגי מלחמת העצמאות, שחלקם הגיעו לא בגלל שהיהודים היו טובים יותר אלא מפני שהערבים היו כושלים וגרועים יותר.

בן־גוריון היה אקטיביסט שלא התאהב בפסיביות צבאית ומדינית אף שניסו כל הזמן למכור לו את יתרונותיה. הוא האמין שהאיש הנכון להוביל את צה"ל דאז הוא דיין. לאו דווקא בגלל ביצועיו אלא בשל תפיסת עולמו.

דיין לא נתפס כמועמד הטבעי והראוי. היו קצינים בכירים ומנוסים ממנו במובהק, והוא עצמו נודע כאדם מזוהה פוליטית, ספק פזיז ולעיתים בלתי ממושמע למסגרות. בן־גוריון העריך את כישוריו המבצעיים החריגים, ולא נרתע מאופיו "הפרטיזני" ומהאפשרות שיחצה גבולות סמכות. הוא בחר בדיין מתוך תפיסה כי צה"ל זקוק למנהיגות התקפית וחדשנית דווקא בעת ההיא. היתה זו הכרעה מודעת, ובלתי פופולרית בזמן קבלתה, שבה העדיף בן־גוריון את הדינמיות והיוזמה על פני סדר היררכי וזהירות מוסדית.

בן־גוריון בקושי העביר בממשלה את ההחלטה למנות את דיין לרמטכ"ל. האשימו אותו שהוא מזהם את הצבא בפוליטיקה, ומפקיר אותו בידיים של אדם לא שקול, לא מרוסן ואף בלתי אהוד על עמיתיו. ארבע שנים לאחר מכן, כשדיין השתחרר מצה"ל, הבינו כולם את ההכרח שהיה באותה עת למנות לראש המערכת אדם כמוהו. תרומתו לעיצוב כוח המגן העברי והפיכתו לצבא נועז, מפתיע ומרתיע היתה בשל אופיו, נטיותיו ותפיסת מחשבתו של איש שנתפס בתחילה בלתי מתאים ואף "אאוטסיידר". יש רגעים בהיסטוריה שהאדם הנכון הוא דווקא האחר.

נאותות? גם מבחן התוצאה חשוב

אם בשנת 1953 היתה קיימת הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, המכונה כיום ועדת גרוניס, היא יכלה לשפוט את דיין לחומרה ולהמליץ להעדיף מינוי אחר. היא לבטח היתה זוכה בזמן אמת לתשואות בתקשורת. אבל מנקודת מבט של האינטרס הציבורי הכולל, היה נכון שהיא תכשיר את מועמדותו של דיין לרמטכ"לות, אף שהיו בה פגמים מהותיים לכאורה.

מתחם שיקול הדעת של הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים הוא רחב. ועדה זו מחויבת לבחון טוהר מידות והתאמת מועמד לתפקיד בכיר, אך היא מחוייבת לשקול את שיקוליה תוך מתן מענה לאינטרס־העל הציבורי - מינוי אנשים נכונים המתאימים לזמן ולמקום. מבחנה אינו רק נאותות ההליך אלא גם מבחן התוצאה.

לא תמיד ייקוב הדין את ההר, בפרט ברגעי משבר. האינטרס הציבורי מחייב לתת את הדעת למאורעות הזמן ולצורכי השעה. היום עומד בפניה רומן גופמן. כשבוחנים לעומק מהו האינטרס הציבורי שלאורו צריך לקבל החלטה, זה מקרה הרבה יותר קל ממקרה דיין.