מה השתנה? ארבע קושיות על המלחמה
שנתיים וחצי של לחימה, ארבעה סבבים מול איראן שמקשיחה עמדות וחיזבאללה שלא מוותר • בפסח הזה אנו שואלים מהי נקודת הסיום של מלחמת שאגת הארי, ולמה אנחנו חוזרים בכל פעם לנקודת ההתחלה?
מחר ערב פסח. רבים מאיתנו יחגגו באופן שונה - מי בשירות מילואים או חובה, מי במרחב המוגן, מי שפונה מביתו שנפגע, ומי בחיק משפחתו. כל אחד באשר הוא לא יפסח על שאילת ארבע הקושיות. אבל השנה, לאחר שנתיים וחצי של מלחמה רב־זירתית, ראוי שנשאל ארבע קושיות חדשות - כאלה שגם הן נותרות, לעת עתה, ללא תשובה.
רגע הפגיעה בבזן // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
הראשונה: איך שוברים את מעגל המלחמה הנצחית, מסבב לסבב ומאירוע לאירוע? אחרי שכבר "הכרענו" ו"החזרנו את אויבינו שנים לאחור" - נראה שבכל פעם אנו חוזרים לנקודת ההתחלה.
השנייה: כיצד זה שבכל פעם אנו סובלים מהערכת חסר ומופתעים מחדש שהצד השני משתקם מהר, מתאושש מהר, וכוחו עדיין רב ומשמעותי?
השלישית: מדוע כאשר מפקד הצבא מתריע בפני הקבינט על מצב הצבא - הוא מייד חשוד בזיהוי פוליטי ו"זוכה" לשלל תארים שאינם ראויים לאזכור?
הרביעית: למה בסיום כל מערכה ממהרים לשכוח את ההבטחות, את הפערים ואת אלה שמהווים את השכפ"צ הקדמי של כולנו? כך היה אחרי המלחמה בעוטף, וכך בצפון - שבו השיקום מתעכב והמיגון נותר כשהיה. כלומר,אין מיגון.
איראן לאן?
מלחמת שאגת הארי נכנסת לשבוע החמישי.קצב השיגורים מאיראן נותר יציב - 15-10 טילים מדי יום- כזה שלא מאפשר החזרת המשק והחיים לשגרה אפילו סבירה. הרב־זירתיות מקבלת חיזוק מהחות'ים מדרום ומחיזבאללה, שמוכיח כי הוא רחוק מלוותר על תפקידו.
האזור כולו נכנס לתקופת המתנה עם דחיית האולטימטום של הנשיא טראמפ. זה מחייב את כל אחד מצדדים להיות נאמן לעמדתו. העומס על צה"ל - ובפרט על חיל האוויר, הנדרש מדי יום להוציא שני מטסים ואף יותר לאיראן ובין לבין לתקוף בלבנון - חסר תקדים לעומת כל מערכה קודמת. לרצף הפעילות על הכלים המאוישים, הבלתי מאוישים ומערכות ההגנה האווירית יהיו חייבים לתת את הדעת - ולהימנע מטעויות גדולות שככל שעובר הזמן עלולות לפגוש את המציאות התובענית.
מאזן הרווח וההפסד של המערכה מול איראן ייקבע רק בסיומה. עד אז נידרש להמשיך במוכנות גבוהה, במקסום מאמצי ההתקפה ובהקפדה על המשמעת האזרחית
האם בסיום האולטימטום יוחלפו סימני השאלה בסימני קריאה? עוד מוקדם לדעת. מאזן הרווח וההפסד של המערכה מול איראן ייקבע רק בסיומה. עד אז נידרש להמשיך במוכנות גבוהה, במקסום מאמצי ההתקפה ובהקפדה על המשמעת האזרחית. הריצה בפעם המאה למרחב המוגן צריכה להיות כאילו זאת הפעם הראשונה.
וכשנקרא בהגדה מחר בערב שנהיה בני חורין - נחשוב שהמלחמה הזאת היא על החופש שלנו ועל הזכות לחיות בבטחה בארץ שלנו. כי אין לנו ארץ אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו