עומס, שחיקה והתעלמות: צה"ל על סף קריסה - וזה לא מטריד את הממשלה

קשה להיזכר באזהרה חריפה וחריגה כמו זושהשמיע הרמטכ"ל בפני שרי הקבינט. "אני מרים בפניכם 10 דגלים אדומים לפני שצה״ל קורס אל תוך עצמו". כשמפקד הצבא מתאר כך את המצב בפני הדרג המדיני, זה לא עוד עדכון - זו אמירה שמשמעותה היא שהמערכת מתקרבת לנקודת כשל. ובמצב כזה, התגובה האפשרית היחידה של הדרג המדיני היא לפעול כדי למנוע אסון.

צה"ל מתוח היום עד הקצה: לחימה בכמה זירות במקביל - באיראן, בלבנון, בעזה, בסוריה וביו"ש - בייחוד על רקעהעלייה בפשיעה הלאומנית. משבר כוח האדם, שהיה קיים ממילא אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, הולך ומעמיק, והמשימות רק מתרבות.

המשמעות של העומס הזה איננה רק מבצעית, אלא גם מצטברת. אותה קבוצה מצומצמת של חיילים ומילואימניקים נשלחת שוב ושוב לאותן זירות, עם פחות זמן התאוששות ועם שחיקה הולכת וגוברת. זה פוגע לא רק בכשירות בטווח הארוך, אלא גם ביכולת להחזיק את המערך לאורך זמן.

לא סתם צה"למתקשה להשאיר אנשים לשירות קבע, שלא לדבר על חיילי המילואים שנקראים שוב ושוב להשאיר את החיים מאחור ולשלם מחירים אישיים וכלכליים. הצבא לא יכול להתבסס על עומס מתמשך, על דחייה של פתרונות עומק, ולהישען על עוד מאמץ של אותם אנשים.

מול התמונה העגומה הזאת היינו מצפים לבחינה מחודשת של סדרי עדיפויות, ובעיקר של חלוקת הנטל, אבל במקום לשאול מה צריך להשתנות כדי למנוע קריסה, יו"ר ועדת חוץ וביטחון מאשים דווקא את הרמטכ"ל בחוסר אחריות ובהחלשת החוסן הלאומי.

ומה מתכוונת הממשלה לעשות? "לקדם את חוק הגיוס" אחרי פסח. זו הרי עבודה בעיניים. יגידו: "הנה, שמענו את הזעקה וקידמנו חוק שיביא חרדים לצה"ל", כשבפועל מדוברבחוק השתמטותשיתגמל דווקא את מי שיבחרו להישאר בישיבות, ולא יביא חייל חרדי אחד נוסף שייתן מענה לצרכים המיידיים. במקביל, יאריכו את משך השירות הסדיר - כלומר, יעמיסו עוד על הציבור שממילא משרת ומתקשה לעמוד בעומס לבדו.

אם הייתה באמת כוונה לגייס חרדים, הממשלה לא הייתה נמנעת כבר חודשים מלקיים את פסיקת בג"ץ, שהורה לה לגבש מתווה אפקטיבי לגיוסם. במקום להתמודד עם אחת הסוגיות המרכזיות שמשפיעות על היכולת של צה"ל לעמוד בעומס, אנחנו רואים דחיות, הימנעויות ועיקופים.

בסופו של דבר, במקום דיון רציני אנחנו מקבלים הסחת דעת. עוד האשמות נגד היועמ"שית, וחקיקה שרק תגדיל את הנטל הבלתי אפשרי על הציבור המשרת. אבל זו כבר לא רק שאלה של הוגנות, זה לא רק ויכוח חברתי על שוויון בנטל - זו פשוט התנהלות מסוכנת. מדובר בצורך ביטחוני בסיסי. לצבא, כפי שאמר דובר צה"ל, חסרים כ-15,000 חיילים. אי אפשר להפעיל את צה"ל בכמה זירות במקביל, לאורך זמן, ובו בזמן להתעלם ממגבלות כוח האדם - ואפילו להעמיק אותן במודע.

האזהרה של הרמטכ"ל חייבת להיות נקודת מפנה, לא עוד אירוע שמחליקים מעליו. הממשלה חייבת לקחת אותה ברצינות: לצמצם זירות מיותרות, לקבוע סדרי עדיפויות ברורים ולקדם גיוס אפקטיבי ושוויוני. יש בישראל 100,000 צעירים חרדים בגילי גיוס, ומספר לא מבוטל מתוכם יכולים להגיע לשירות משמעותי. חייבים חוק גיוס אמיתי, שיביא גם לחיזוק משמעותי של מערך המילואים.

כשמפקד הצבא מניף דגלים אדומים, אי אפשר לבחור שלא לראות אותם.