יש רגעים נדירים שבהם מנהיג מגיע לשיא שלא דמיין ורואה בעיניו את התגשמות האג׳נדה והחזון שהוביל במשך כל חייו הפוליטיים. האיומים שהתלכדו סביב ישראל במשך עשורים הצטמצמו משמעותית. ציר הרשע שהתיימר לחנוק אותנו, הוכה שוק על ירך והוא כעת מבודד, חלש, חסר כוח ולגיטימציה.
רה"מ במסיבת עיתונאים ראשונה מתחילת מבצע שאגת הארי
מנהיגי ׳חרות׳ לפניך הבינו שכוח איננו יעד אלא כלי. בגין חתם על הסכם היסטורי בקמפ דייוויד עם האויב הגדול ביותר של העם היושב בציון - מצרים. שמיר צעד למדריד מתוך קיר הברזל. שרון, אבי ההתנחלויות, הלך לעקבה ולשארם, בנה את גדר ההפרדה והתנתק מרצועת עזה כשהבין את מגבלות השליטה והשלכות הכיבוש. הם הבינו שכוח שאינו מתורגם להסדרה נשחק. בניגוד אליהם, אתה מגיע לצומת הזה מעמדת כוח ועוצמה בינלאומית ואזורית היסטורית. ובניגוד להישגיהם, ביכולתך להמיר את העוצמה הצבאית בהובלת הסדרה מדינית מעמדת ביטחון ונדיבות של מנצחים, תוך שימור האינטרסים הישראליים החיוניים.
האינטרס הישראלי ברור: להיות נכס לעולם תוך שמירה על ריבונות, רוב יהודי ועליונות צבאית. להפוך לצומת מרכזי בהתארגנות העולמית החדשה, בחיבורי אנרגיה, נתיבי סחר, תעבורת נתונים ומהפכת הבינה המלאכותית שמובילות ארצות הברית ומדינות המפרץ הפרסי. מדינה השואפת למעמד כזה, אינה יכולה להיתפס כבלתי יציבה או כבעיה מתמשכת ובלתי פתירה.
ללא פתרון הסוגיה הפלסטינית - למרות ההישגים הפנומנליים - העולם המערבי, הערבי והמוסלמי לא יאמין ולא יבטח בטוהר כוונותיה של ישראל. כפועל יוצא, לא תיווצר לגיטימציה למעמדנו האזורי והבינלאומי ולזכותנו ההיסטורית על הארץ הזו. המשמעות לא תהיה קריסה מיידית אלא שחיקה מתמשכת. מדינית, מוסרית, צבאית וכלכלית. שחיקה שאינה שמה קץ לסכסוך המדמם והמתמשך שבמרכזו אנו מתנהלים זה למעלה ממאה שנות ציונות.
כוח צבאי יכול לפרק אויב ואיום, אך אינו יכול לגדוע מוטיבציה ושאיפות דתיות ולאומיות. סכסוך מדמם שכזה אינו מוכרע בשדה הקרב. הוא מוכרע על שולחן המשא ומתן. כעת מתאפשרת יצירה של מסגרת מדינית מקובלת שתשים קץ לסכסוך ותעמוד בדרישותיה הביטחוניות של ישראל: שליטה בנכסים טופוגרפיים חיוניים, פירוז קפדני, חופש פעולה ביטחוני והבטחת הרוב היהודי ואופייה הלאומי של המדינה. הסדרה מדינית כרוכה בסיכונים, אך היעדרה כרוך בשחיקה מתמשכת.
זהו רגע של הכרעה. האם תבחר להתבסם מהישג זמני שעלול להתפוצץ בפנינו בסבב הבא, או להתעלות לדרגת מנהיג שממיר ניצחון צבאי בשינוי היסטורי.
האם ברצונך לשוב לפוליטיקה הקטנה עם סמוטריץ’, בן גביר והחרדים? לכלות את ימיך בבתי משפט? או לעמוד באוסלו לצד נשיא ארצות הברית ולהיזכר כמנהיג שאיחד את שבטי ישראל, השמיד את ציר הרשע והוביל את ישראל לניצחון המוחלט האמיתי, לא רק צבאי - אלא מדיני והיסטורי.
צ’רצ’יל או ניקסון.
הרגע הזה לא ימתין.
עתידנו ומורשתך בידיך.
*חנוך דאובה הוא אל"מ במיל', בעל עיטור העוז ממלחמת הלבנון השנייה. יו"ר פורום לוחמי חרבות ברזל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו