אתגר ההגנה האווירית: האם איראן תפצל את האש?

ישראל והעולם כולו סופרים כבר שישה שבועות מאז תחילת ינואר, אז הנשיא טראמפ הצהיר/הבטיח לעם האיראני שהסיוע בדרך. השבועות האחרונים נוצלו לצבירת כוחות בהיקף חסר תקדים ביבשה ובים על ידי ארה"ב, ולהיערכות גבוהה ביותר בישראל. מנגד, איראן משפרת את היערכותה לתקיפה, מקיימת תרגילי ראווה ומסלימה את הרטוריקה. בין לבין מתנהל משא ומתן שכלל כבר שני מפגשים, שהדיווחים היוצאים מהם לא באמת מעידים על מה שקרה בחדרים הסגורים.

כבר שלוש פעמים היינו כפסע מתקיפה אמריקנית, האחרונה בסוף השבוע האחרון. נאומיו והצהרותיו של הנשיא טראמפ מוסיפים רבות לאי־הוודאות. 

מאחר שאין לנו שליטה על ההחלטה של הנשיא האמריקני ועל מהותה לכשתתקבל, לא נותר אלא לסמוך על מערכת הביטחון שתדע לתפעל את המערכת האזרחית בזמן הנכון. כך היה בעבר, וכך יהיה גם במציאות הנוכחית.

מגוון תרחישי התגובה ועיתוי ההחלטה נתונים בידי איש אחד - נשיא ארה"ב - ומכאן הקושי לנסות ולהעריך את קבלת ההחלטות, שאיננה בהכרח סדורה. מכאן גם הקושי לייצר מודל שיידע לחבר בין עובדות להתנהלות, לצומתי החלטה ובסופם החלטה.

לא רק ישראל על הכוונת

אחת הסוגיות שמוסיפות לאי־הוודאות היא כיצד תגיב איראן. גם כאן מרחב התרחישים גדול ומגוון. כמדינה וחברה למודי ניסיון של כמעט שנתיים וחצי - דבר לא צריך להפתיע אותנו, התנסינו כבר כמעט בכל זירה, איום או אירוע. זה צריך להפחית את מידת החרדה ולהגביר את תחושת המסוגלות להתמודד עם אירוע נוסף.

לאיראן היתה ויש יכולת להגיב בשיגור עשרות טילים ארוכי טווח לעבר ישראל. להבדיל ממבצע "עם כלביא", הפעם עומדת בפני איראן דילמה של מטרות תגובה רבות ורחבות יותר מאשר "רק" ישראל. 12 נכסים ובסיסים אמריקניים ברחבי המזרח התיכון יאלצו את איראן לחלק את כוח אש התגובה, את הקשב הפיקודי, ומכאן גם את היקפי השיגור.

איראן מנסה בשבועות האחרונים ביתר שאת לצרף אליה את כל שלוחיה (חיזבאללה, חות'ים, מיליציות בעיראק, ועוד), שאכזבו אותה ביוני האחרון, ולוודא כי בעת הצורך יצטרפו למערכה. בהינתן שאכן יצטרפו, אין ספק שהזירה הרב־מערכתית הזו, שלא חווינו באופן משמעותי ביוני האחרון, יכולה להוסיף ממד של אתגור ההגנה וההתקפה של צה"ל וחיל האוויר. אלה תרחישים סבירים שניתן וצריך להיערך אליהם ברמת המדינה, המרחב, הקהילה וכל אחד לעצמו.

אחת השאלות המרכזיות היא: כיצד מתנהלים באי־ודאות כל כך גדולה במציאות? ראשית, יש צורך במוכנות ובהיערכות ריאליות ללא פאניקה. צריך להפריד בין מידע לפרשנות, ולשמור על שגרת חיים עם יכולת למעבר מהיר למצב חירום בהינתן הנחיות מוסמכות.

בסופו של דבר, "ממלכת אי־הוודאות" היא מרחב שבו הכוח והחולשה משולבים זה בזה. עצם האפשרות לתקיפה משדרת עוצמה, אך ההיסוס וההתלבטות חושפים את מורכבות המציאות. תקופת ההמתנה מלמדת כי לעיתים רגעים דרמטיים ביותר אינם אלה של פיצוץ, שיגור טילים או פגיעות במטרות, אלא של דממה מתוחה, שבה העולם כולו עוצר נשימה וממתין להכרעה שתעצב את פניו.

הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי