"כשהגיעה הידיעה על רן גואילי, סיכת החטופים הורדה בדמעות"

"בתקופה האחרונה היו הכנות רבות לקראת רגע הפקודה", פותח ראש ענף זיהוי וקבורה בחיל הרבנות הצבאית, סא"ל הרב ניר יפה, כשאני מבקש ממנו לתאר את השבועות האחרונים בחיל, נוכח המאמצים להשיב ארצה את גופתו של החלל החטוף האחרון, גיבור ישראל רן גואילי. לדבריו, כבר בשלבים המוקדמים היה ברור לאנשי הענף כי נדרשת היערכות מלאה ומדויקת.

"ברגע שקיבלנו את המסר שאנחנו הולכים לקראת ביצוע, ידענו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות. הכנו את כל הציוד הנדרש והקצנו אותו לרבנות ולחיל הרפואה בפיקוד הדרום, כך שיהיו להם כלל האמצעים הנדרשים ברגע האמת, ותדרכנו את האנשים שלנו מבחינה מנטלית למשימת הזיהוי המורכבת", הוסיף הרב יפה.

למרות שמשימת הזיהוי אתמול (שני) בעזה אינה הראשונה של הענף, האמון על הטיפול בחללי צה"ל מרגע נפילתם ועד להבאתם לקבורה ראויה, ישנה חשיבות עצומה להכנה המנטלית של הצוותים שבשטח. הרב יפה מדגיש כי ההיבט הנפשי מלווה כל פעולה מבצעית מהסוג הזה.

"אל כל משימה כזו מתלווים אנשי בריאות הנפש הצמודים לכוחות עצמם, וכך היה גם אתמול", הוא מסביר. "לאורך המלחמה הקמנו צוות ייעודי שמספק מענה מיידי לכלל המסגרות שעוסקות בפעילויות הללו בצבא, מעין 'אבא ואמא' של כל יחידה. במקביל, הרחבנו משמעותית את תכנית החוסן שמלווה את המזהים, והיא כוללת פעילויות אישיות, זוגיות, משפחתיות וחברתיות לעיבוד העשייה הקדושה הזו".

המחיר הנפשי

את הדברים הללו אומר הרב יפה על רקע הטראומה שפקדה את החיל בחודש יולי האחרון, אז שם קץ לחייו רס"ר (מיל') אריאל מאיר טמן ז"ל, לאחר שעסק במלאכת זיהוי הגופות במחנה שורה. האירוע טלטל את המערכת והדגיש עוד יותר את האחריות המוטלת על המפקדים.

"זו משימה ראשונה במעלה של המפקדים במסגרות השונות", הוא מוסיף. "אנחנו פועלים על מנת לנסות לדובב את האנשים שלנו, ומסבירים להם שזה בסדר, ואפילו מומלץ, לטפל בעצמם ולפרוק את החוויות הללו. כגוף מטכ"לי, אנחנו נותנים את כל הכלים על מנת שהאנשים בשטח יוכלו לבצע את המשימה המורכבת הזו בצורה הטובה ביותר".

כאמור, אל צוותי הרבנות וצוותי יחידה 6017 של חיל הרפואה התלוו גם מומחי בריאות הנפש של צה"ל, שעבדו יד ביד לאורך שעות. שיתוף הפעולה הזה, לדברי הרב יפה, נובע מהבנה עמוקה של מורכבות הסיטואציה.

"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם היחידה מתוך הבנת הסיטואציה הרגישה כל כך", מתאר הרב ניר. "המלאכה הזו מורכבת גם בהיבט האישי וגם בהיבט המקצועי. אישית, קשה מאוד לעמוד מול המראות הללו, להריח את הריחות, בטח כשמדובר במאות גופות. אמנם עשינו זאת בעבר, אבל הסוגיה הזו תמיד מורכבת, ועל כן ההכנה המנטלית כה חשובה".

המורכבות שמאחורי הזיהוי

לצד הקושי האישי, קיימת גם מורכבות מקצועית גבוהה. "בהיבט המקצועי, אנחנו נדרשים לזהות במהירות, על פי בדיקת משנן והתאמת דנ"א, מאות גופות, בפרקי זמן קצרים מאוד ביחס לאותה כמות. זה לא פשוט", הוא אומר.

למעשה, הזיהוי המיוחל אתמול בוצע באמצעות בדיקת משנן, שבה מצליבים הצוותים צילום של חלל הפה בחיים וצילום שלו במיתה. מדובר באחת משיטות הזיהוי המרכזיות שבהן עושה הרבנות הצבאית שימוש.

"אנחנו עובדים על פי ארבעה אמצעי זיהוי", הוא מסביר. "הדרך הראשונה, שלצערנו רווחת מאוד במלחמה, היא באמצעות היכרות אישית. אז שני חיילים שהכירו את המנוח מגיעים בנפרד, מזהים אותו ומציינים את שמו. הדרך השנייה היא באמצעות טביעות אצבע, אם ישנן ואכן קיימת האפשרות הטכנית".

"במקרים המורכבים יותר, שבהם, לדוגמה, יש פיזור בשטח גדול יחסית, אנחנו ננסה למצות דנ"א או שנבצע בדיקת משנן, על מנת להביא לוודאות אצל המשפחה", הוא מוסיף.

על פי הרב ניר, באופן טבעי הבדיקות המורכבות אורכות מעט יותר זמן. "במקרה של הגיבור רני ז"ל, הזיהוי נעשה באמצעות בדיקת המשנן, שאורכת מעט יותר זמן ביחס לבדיקות ה'קלות' יותר", הוא מציין.

"לאחר מכן הגופה הגיעה למכון לרפואה משפטית, ושם הושלמה מלאכת הזיהוי. היום הגופה הגיעה אלינו למחנה שורה, וכאן אנחנו מכינים אותה לקראת ההלוויה שתתקיים מחר במיתר".

דמעות, הקלה וכאב

ברגע הבשורה, שהביאה לתחושת הקלה מהולה בכאב אצל משפחת גואילי ואצל מדינת ישראל כולה, העביר הרב הרצאה למטפלות בחללות צה"ל. מדובר היה ברגע טעון במיוחד עבור הנוכחים במקום.

"ידעתי שהכוחות מוכוונים להגיע אל היעד הנכון, אבל לא ידעתי מתי זה יקרה", הוא נזכר. "תוך כדי השיחה הידיעה פרצה לחדר. בדמעות, היו נשים שהורידו מעליהן את סיכת החטופים, ממלמלות: 'ובא לציון גואל'. ההתרגשות באותו הרגע הייתה עצומה".

בסיום שיחתנו מבקש הרב יפה להודות לצוותים ולמשפחות המלוות אותם. לדבריו, מדובר במעגל רחב של אנשים שנושאים בעול הכבד הזה יום-יום.

"הזיהוי של רני ז"ל אתמול מהווה סגירת מעגל עבור המוני אנשים שעסקו במלאכה הקדושה של טיפול בחללים ובחטופים. צריך לומר יישר כוח, לעמוד בגאווה ולשמוח שיש לעם ישראל אנשים כאלה, שאמנם מביאים בשורות קשות, אבל זוכים לתת למשפחות מעט נחת ברגעים הקשים שלהן".