משבר אנשי הקבע: הקצינים עוזבים, וצה"ל נאלץ "להתפשר"

בצה"ל מזהירים כבר תקופה ארוכה על משבר חמור בצבא הקבע. מדובר במשבר חוצה אוכלוסיות, גילים ודרגות, שמגיע כעת לנקודת רתיחה, ומאיים על הביטחון הלאומי של ישראל. כעת אנו חושפים את הנתונים שמעידים כי כתוצאה מהעזיבה ההמונית כמעט כל מי שמוכן להישאר בצה"ל מתקדם לדרגת סא"ל ורס"ן. המשמעות המיידית היא - ירידה באיכות הקצינים. 

לא מדובר עוד באמירות כלליות, אלא בנתונים מספריים של צה"ל שאנו חושפים כעת. לפי הנתונים, אם לפני ארבע שנים בלבד היו כ-800 קצינים שהתמודדו על כ-400 תפקידים בדרגת סא"ל בצה"ל, יחס של שני מתמודדים לתפקיד, הרי שבתקופה האחרונה רק כ-500 קצינים מתמודדים על כל תפקיד, כלומר 1.25 מתמודדים לתפקיד. המשמעות החמורה היא שכמעט כל מי שרוצה לקבל דרגת סא"ל - הדרגה של מפקדי הגדודים וראשי הענפים בצה"ל - מקבל אותה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין את המשמעות בנוגע לאיכות כוח האדם: התפקידים אמנם מאוישים, אבל הצבא כמעט שאינו יכול לבחור מי ימלא אותם, שכן הביקוש נמוך מאוד.

קפיצה בסולם הדרגות

הבעיה מתחילה בדרגות הנמוכות יותר, סרן ורב-סרן, שם נרשמת העזיבה הגדולה ביותר של הקצינים האיכותיים. מנתוני צה"ל עולה כי בגלל המחסור החמור בקצינים בדרגת רב-סרן, צה"ל נדרש לקדם קצינים מדרגת סרן לדרגת רב-סרן בשנה וחודשיים או בשנה וחצי בלבד, רק כדי למלא את השורות. לשם השוואה, בעבר הזמן הממוצע לקידום מדרגת סרן לרב-סרן היה שלוש שנים וחצי. המשמעות היא שהקצינים שמגיעים לדרגת רב-סרן ומקבלים את האחריות הכבדה שמגיעה עם תפקידים בדרגה זו, מגיעים פחות מוכנים ונשחקים מהר יותר. רבים מהם מעדיפים שלא להמשיך לחיות באורח החיים הצבאי התובעני, אלא לפרוש מהצבא לטובת עבודה נוחה ולרוב גם מתגמלת יותר באזרחות.

רבים סבורים שהצבא מגזים בכך שהוא זועק כי הוא נמצא במשבר כוח אדם גדול. אבל המספרים שאנו מפרסמים כעת, לצד מספרי העוזבים שאותם פרסמנו בעבר, מוכיחים כי המשבר אמיתי וחמור. צריך להבין כי מדובר בבכייה לדורות, שכן ככל שמפקדים איכותיים עוזבים, גם פקודיהם האיכותיים הולכים בעקבותיהם, והצבא כולו הופך אט־אט לבינוני.

אם צבא הקבע יהפוך לבינוני, תהיה לכך משמעות אדירה לגבי ביטחון ישראל, ולגבי היכולת של צה"ל לנצח במלחמות. חייבים לזכור כי צבא הקבע הוא אבן הראשה הן לצבא המילואים והן לצבא הסדיר, שכן אם שתדע שהמפקד של בנה הוא בינוני ולא מצוין - לא תשמח לשלוח אותו לשירות קרבי.

באגף כוח האדם של צה"ל יצאו לפני חודשים אחרים בתוכנית להשארת כוח האדם בצבא, שכוללת הטבות בדיור, מענקים, טיפול בפרט ובמשפחתו ועוד, אך התוכנית נתקלת בקשיים שמערימה המדינה, באמצעות המשך איום על תנאי אנשי הקבע, והמשך השיח השלילי כלפי תנאיהם. בימים אלה מתרעמים בצה"ל על כך שאף שבג"ץ קבע דדליין לחקיקת חוק בנושא "השלמות הרמטכ"ל" לפנסיה, הכנסת מתמהמהת, בעיקר בשל הסתייגויות של חבר כנסת אחד, עמית הלוי.

מאות רוצים לפרוש

כפי שחשפנו ב"היום", בגלל היעדר החקיקה, יותר מ-500 קצינים הגישו בקשה לפרישה מיידית משירות. בינתיים הצבא מנסה לדחות את בקשותיהם בטענה שיצליח לפתור את הסוגיה מול הכנסת.

הלוי טוען בין היתר כי אנשי הקבע הצעירים לא נשארים בגלל הפנסיה, אלא בגלל סיבות אחרות. גם אם טענה זו נכונה בחלקה, הרי שאין ספק כי אנשי הקבע הצעירים מסתכלים על הפגיעות המתמשכות בשכר המפקדים הבכירים, על השיח הציבורי בשנים האחרונות שלפיו אנשי הקבע הם "שודדי הקופה הציבורית", ומבינים כי אם בעבר השירות בקבע נתן ביטחון כלכלי למשרתים, הרי שזה לא המצב כעת. אם נוסיף לכך את העומס הגדול על המשרתים, התנאים הקשים, סיכון החיים והלחץ המשפחתי - נבין כי ללא שינוי משמעותי של השיח הציבורי ושל הוקרת שירות הקבע, ייווצר כעת נזק ותהיה בכייה לדורות, דבר שישפיע גם על התוצאות של צה"ל במלחמות הבאות.

בצה"ל מקווים כי הטבות הדיור, המענקים, התמריצים, הטיפול במשפחה ועוד יגרמו לעצירה ואפילו להיפוך של המגמה. אך כל עוד המדינה לא תבין זאת ותנקוט צעדים משמעותיים להוקרת המשרתים, תוך הפסקת השיח הלא מכבד כלפיהם, ספק אם ניתן יהיה לשנות את המציאות.