בדירה ירושלמית צנועה, בין ארוחות ערב משותפות לניגוני גיטרה, גרים ארבעה קצינים צעירים מהגדוד החרדי "נצח יהודה". כל אחד מהם נושא על גבו סיפור חיים שיכול למלא ספר: מהילדות בחברה החרדית, דרך ההתמודדויות האישיות ועד לתופת של עזה.
פגשנו אותם לשיחה על פיקוד תחת אש, על הפציעות שלא עוצרות אותם, ועל הבית שהקימו יחד כשהבינו שרק הם מסוגלים להבין באמת זה את זה.
כוחות חטיבת נצח יהודה בפעילות מבצעית
"הדירה הזו נולדה בארוחת ערב באשקלון, כשעשינו עיבוד אחרי לחימה לפני כשנה", מספר סגן ב', סמ"פ בגדוד. "ישבנו שם כולנו והבנו שאנחנו צריכים מקום משלנו". החזון היה ברור: ליצור בית לאנשים שמגיעים מאותו מקום. "בסוף, זה מקל עליך. אתה מגיע הביתה, יש לך את הפינה שלך, אבל אתה גם יכול לדבר עם אנשים שמבינים בדיוק מה עובר עליך, בלי מילים".
סגן א' (25), בן להורים שעלו בשנות ה־90, גדל בביתר עילית והתגייס לנצח יהודה בנובמבר 2020, מתוך חיפוש אחר משמעות והשפעה. בעקבות מפקדיו יצא לקצונה, וב־7 באוקטובר הוביל מחלקה צעירה בקרבות בקיבוץ רעים ובעוטף, עד לכניסה ללחימה בעזה.
ביום שישי 8 בדצמבר 2023, בהתקפה בג'באליה, נפצע אנושות מרסיס בבטן ממטען חבלה שהתפוצץ על הכוח. הוא פונה לבית החולים אסותא, שם עבר ניתוחים מצילי חיים כשהוא מורדם ומונשם ימים ארוכים.
במשך שנה של שיקום בהר הצופים, א' לא נשבר: הוא השלים פערים בבגרויות והציב יעד לחזור כמפקד כדי להעביר לקחים לדור הבא. נגד התחזיות הוא חזר למדים, והיום הוא משרת כסמ"פ בבא"ח כפיר ומפקד על יותר מ־200 לוחמים.
א' משלב בגישתו "ספרא וסייפא" ומחנך לאור משפטו של חברו שנפל, סמ"ר בצלאל צבי קובץ ז"ל: "פחות דיבורים, יותר מעשים", שהוא הוכחה ניצחת לניצחון הרוח על החומר, כלשונו.
סרן י' (23), שגדל במיינסטרים החרדי־ליטאי בירושלים, עבר נעורים של חיפוש אחד זהות עד שהתגייס בנובמבר 2020 לנצח יהודה מתוך בחירה להשתלב בציבור הישראלי.
ב־7 באוקטובר פיקד בצפון, אך לאחר שלושה שבועות נקרא בדחיפות לביסל"ח להחליף מפקד צוות שהודח ולהוביל צוות זר לעזה. בתוך 24 שעות רכש את אמונם, ורגע לפני הכניסה הפיח בהם רוח קרב כשהזכיר את פניה של שירי ביבס: "אנחנו כאן כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב".
כיום הוא מ"פ הכשרות בבא"ח כפיר המפקד על כ־150 טירונים חרדים. הוא מבין לליבם, מהקושי מול הבית ועד הניואנסים הדתיים, ומהווה עבורם דוגמה לצמיחה. מעבר לשירות, י' הוא הכוח המניע שיזם את "דירת הקצינים" בירושלים כדי לספק תחושת בית למי שאורח חייו השתנה. החברים מכנים אותו "המ"פ של הבית", המארגן והדואג, שעבורו הדירה היא המקום להסיר דרגות ולשאוב כוח מחבריו.
שינוי בהבנה
הצלע השלישית בדירה היא סגן ב' (25), שעלה כנער עם "מנטליות של סולו", כלשונו והתגייס לנצח יהודה בגיל 22 במטרה לפקד. ב־7 באוקטובר הוקפץ מבה"ד 1 לכיסופים ולבארי, שם נקלע למארב ובקור רוח חיסל לבדו חוליית מחבלים והציל את חבריו.
לאחר שהשלים את הקורס והוביל מחלקה לעזה, עמד במבחן קשה בדצמבר 2024: בהיתקלות בצפון הרצועה נהרג פקודו וחבר ילדותו, סמל אוריאל פרץ ז"ל. דקות לאחר שפינה את חברו, אסף ב' את השברים והוביל את חייליו להתקפה כשהוא מבהיר: "קשה לי לא פחות מכם, אבל יש לנו משימה", רגע שבו הפך מ"זאב בודד" למנהיג.
ביולי האחרון, באירוע רב־נפגעים בבית חאנון שבו נהרגו חמישה לוחמים, נפצע ב' בעצמו באורח בינוני אך סירב להתפנות עד שאחרון חייליו טופל. לאחר שיקום חזר לגדוד וכיום משמש סמ"פ. בדירה הירושלמית הוא מתפקד כ"ציניקן" ששובר את המתח בהומור ושומר על פרופורציות.
עבורו, המגורים עם חברים שחזרו מפציעות הם תזכורת יומיומית לכוח הרצון: "כשראיתי אותם חוזרים, הבנתי שאם הם יכולים לקום מזה, גם אני יכול".
סיפורו של סגן מ' (21) הוא רכבת הרים: יליד ארה"ב שגדל בבית חרדי־ליטאי בבית שמש, נפלט ממסגרות ובגיל 13 עבר לבדו לניו יורק לחיי רחוב וסמים. בגיל 15 עשה תפנית חדה, חזר לארץ והפך ללמדן ששוקד על הגמרא 16 שעות ביממה.
המהפך התודעתי קרה במכינת "ניצוץ", שם החליף את השאלה "מה ארוויח" ב"מה המדינה צריכה", נלחם על הפרופיל והתגייס לנצח יהודה. ב־7 באוקטובר, עוד בהכשרה, הוקפץ להגן על רעים ובארי, ומשם המשיך לתמרון בעזה ולמסלול הפיקוד.
כיום משרת מ' כמפקד מחלקה בגדוד ורואה בתפקיד שליחות חינוכית, כשהוא משתמש בעברו המורכב ככלי פיקודי כדי לדבר עם חייליו בגובה העיניים ולהעביר מסר ש"מחר הוא דף לבן".
בדירה הירושלמית הוא הדייר החדש המביא רוח נעורים, ומוצא בחיבור לקצינים האחרים עוגן ונחמה. עבורו, זו סביבה שמבינה את השפה הכפולה שבה הוא חי כמפקד נחוש וכצעיר שעדיין בונה גשרים מול משפחתו החרדית ועברו.
מרחב מוגן
הדירה הירושלמית של החבורה היא הרבה מעבר לקורת גג וארבעה קירות; היא נולדה מתוך צורך קיומי. הרעיון להקמתה צץ כאמור בארוחת ערב משותפת באשקלון, בעיצומה של המלחמה, כשהקצינים יצאו להתרעננות קצרה מהקרבות בעזה. הם הבינו שבין סבבי הלחימה האינטנסיביים, הם זקוקים למקום שבו יוכלו לפרוק את המטען הכבד מבלי להסביר מילים או מושגים.
עבור צעירים שמגיעים מהעולם החרדי ומשרתים בצה"ל, הבית הביולוגי לא תמיד יכול להכיל את הפער התרבותי והמנטלי. הדירה הזו מספקת להם מרחב סטרילי ומוגן, שבו הם יכולים להיות פשוט הם עצמם - לוחמים, חרדים לשעבר, וצעירים שמחפשים את דרכם.
בתוך הדירה מתנהלת היררכיה חברית ברורה, מעין בבואה לחיים הצבאיים אך באווירה משוחררת. י' הוא המרכז, המארגן, זה שדואג שהכל יתקתק בדירה, מוועד הבית ועד למפגשים החברתיים; ב', "הציניקן", הוא זה ששובר את הדיסטנס והרצינות עם הומור חד; מ' אמנם דייר החדש, אך מכניס את הנשמה והמוזיקה עם הגיטרה בסלון; וא' הסמ"פ המקצוען אחראי כמובן על הארוחות והלוגיסטיקה.
הדינמיקה הזו מאפשרת להם לחיות יחד בהרמוניה נדירה, כשהם מכירים זה את זה לא רק כשותפים לדירה, אלא כמפקדים ופקודים לשעבר שמכירים את היתרונות והחולשות של כל אחד גם תחת אש.
הכוח האמיתי של הבית מתגלה ברגעים הקשים. כמעט כל דיירי הבית עברו פציעות משמעותיות במהלך המלחמה או חוו אובדן של חברים קרובים. העובדה שהם גרים יחד יוצרת מעגל תמיכה עוצמתי ושקט. כשאחד מהם מתעורר מסיוט או מתמודד עם כאבים מפציעה, הוא רואה מולו חבר שעבר בדיוק את אותו הדבר וקם על הרגליים.
"זה דוחף אותנו קדימה", הם מעידים. הידיעה שא' חזר לפקד אחרי פציעה אנושה, או שב' סירב להתפנות כדי להישאר עם חייליו, מהווה עבורם דלק ומודל לחיקוי יומיומי בתוך הסלון הפרטי שלהם.
עבור הלוחמים הללו, הדירה היא התשובה המעשית למושג "משפחה". ברגע שהם חוזרים מהבסיס בסופי שבוע, הם לא סתם שותפים שחולקים מקרר, אלא אחים לנשק ולגורל. הם יצרו לעצמם "אזור חיוג" משלהם, קהילה אינטימית שמבינה את הניואנסים הדקים של היציאה מהחברה החרדית אל לב הישראליות הלוחמת.
המפגשים בסלון, השיחות לתוך הלילה והשבתות המשותפות מהווים עבורם עוגן של יציבות בתוך מציאות כאוטית, ומזכירים להם שבסוף כל שבוע מלחמה יש להם לאן לחזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו