"סכנה לתקשורת החופשית": הקינה של מאבדי השליטה

הנהי, הקינה והאיומים מצד עיתונאים ואמצעי תקשורת מרכזיים עלו השבוע לשמיים, כמו גם הצביעות, גלגול העיניים וההטעיה. כחלק מכך, בכנס שנערך ביום שלישי במקדש השבט בצוותא תל אביב נישאו נאומים מרעידי לבבות, כשזה של אילנה דיין תואר כ"נאום חייה", וזה של נחום ברנע סוקר בהרחבה. דיין צוטטה באומרה "בפעם הראשונה אני פוחדת על העתיד שלי במדינה הזו. תביטו על גיא פלג ותשאלו מי יעז לחשוף את הסיפור הקשה הבא".

חייבים לעשות "מה שעיתונות חייבת לעשות, להחציף פנים לשלטון ולייצג את האמת ללא מורא וללא משוא פנים. אנחנו חייבים לספר לציבור את האמת".

אז אכן, הגיע הזמן לספר לציבור את האמת ולבחון אם התקשורת הממוסדת בישראל עשתה זאת זה עשרות בשנים. עד כמה היא פעלה ביושרה ובמקצועיות והעזה להחציף פנים לשלטון. איך בהתנהלותה שלה היא אחראית לקטסטרופות הגדולות ביותר שהתחוללו פה. כי קו אילנה דיין־נחום ברנע, כוכבי האירוע בצוותא, מייצג במובהק את התקשורת ששלטה כאן ב־40 השנים האחרונות. תקשורת ששתקה, שיתפה פעולה בשקיקה וסייעה לשלטון להמיט עלינו את כל האסונות.

מדובר בעמדות ששלטו בעיקר כתוצאה מהסללה מבנית ומחקיקה, שמנעה צמיחה של תקשורת חופשית, מגוונת ומייצגת באמת. הסללה רגולטורית שהנציחה את הדומיננטיות והשליטה של בעלי דעות שמאל מובהקות, גם בתקשורת הזכיינית וגם בזו הממלכתית. תקשורת שלמרות העובדה שהחוק חייב אותה לייצג בהגינות את מגוון הדעות בציבור הישראלי, לא עשתה זאת מעולם.

מעניינת במיוחד היומרה לייצג את האמת ולהביא את הסיפורים הקשים אל מול השלטון. תבדקו איך ייצגו אמצעי התקשורת של הדוברים בצוותא את האמת מול הסכמי אוסלו הנרקמים והולכים, מול תוכנית ההתנתקות שרוסקה עלינו. אפילו מול קונספציית מזוודות הכסף, הצבא הקטן והחכם, ההכלה והגדר, הפייסנות וההונאה העצמית. תבדקו מה היתה עמדת אוליגרכי התקשורת הקלאסיים מול עסקאות ג'יבריל ושליט, שבנו את קונספציית החטיפות של האויב.

בשנות אוסלו ומה שהם כינו "התנתקות" כוכבי הנהי הנוכחיים כבר היו מבכירי העיתונאים - מובילי קו התקשורת המרכזי. אני וקומץ בני דמותי ניסינו אז לחשוף את האמת ו"להחציף פנים" מול השלטון המטורף וההרסני של רבין, פרס ושרון. להוכיח שערפאת אינו פרטנר אלא אויב, שלא מדובר בהתנתקות אלא בהתאבדות. לימים גם יצאתי נגד האיוולת שבעסקת שליט ובקונספציות ההכלה מול עזה, רמאללה ושות'. אבל 11, 12, 13 וגלי צה"ל יישרו קו ושיתפו פעולה עם השלטון, למעט חריגים שבהם. ה"איתרוג" העיתונאי שלהם תרם מאוד להתחוללות האסונות הללו.

רק לאחרונה התקשורת הממוסדת הזו ניהלה קמפיין הרסני, בלתי עיתונאי בעליל, שהטיף להיכנע לחמאס בעניין החטופים. מתוך אנטי־עיתונות מקצועית שטפו לציבור את המוח בכל מהדורת חדשות, בכל פאנל, כמעט בכל אייטם - הטיפו להיכנע בכל מחיר בגלל החטופים. התוצאות בהתאם.

עוזרים לעוולות הממשלה

אין שחר לטענה שדנ"א של תקשורת חופשית ומגוונת מוביל את ערוצי המיינסטרים. כולם נשלטים על ידי זרם של עיתונאים בעלי תפיסת עולם שבין יאיר גולן לגדי איזנקוט, עם כמה חריגים לכאן ולכאן. אני מיודד עם עיתונאים לא מעטים, וחלקם אנשים טובים ופטריוטים, אבל זה לא גורע מההטיה ומהעיוורון שלהם.

בקוצר ראותם הם גם מחברים בין המאבק נגד פתיחת התקשורת לתחרות לבין דעותיהם בעניין היועצת המשפטית, נשיא העליון עמית וועדת חקירה ממלכתית. גם אם בחלק מהביקורת יש צדק, סט נושאי ההתקפה שמחובר לו יחדיו ממחיש שהוויכוח לא נוגע לעיתונות חופשית אלא לאידיאולוגיה ולפוליטיקה. אגב, בהתקפות חסרות ההבחנה הללו הם מסייעים דווקא לנתניהו ושות', דוחפים את מי שקצו בדיקטטורה התקשורתית שלהם לזרועות מאחז העיניים שמתיימר לייצג את הימין.

לכן, היוזמה לבטל את הרגולציה ולפתוח את שוק התקשורת והרעיונות לחלוטין מוצדקת מאין כמוה. העקרונות שמציבה הצעת החוק נכונים, גם אם הפרטים דורשים איזון וליבון, בהתייעצות, בהאזנה ובתבונה, בניגוד למסלול שמסתמן עכשיו.

בכל מקרה, חייבים חירות מוחלטת בשוק התקשורת והרעיונות, באופן שינטרל גם את האפקטיביות של כלי תקשורת מעוותים שמטפח ראש הליכוד. כאלו שאינם מייצגים השקפות אלטרנטיביות למיינסטרים אלא משרתים בייחוד את האינטרסים והזיגזגים הפוליטיים שלו. כי תקשורת מגוונת, חופשית ונשכנית באמת תחשוף גם את הכניעה של ראש ממשלת הימין המלא לחמאס ולנשיא האמריקני. היא תיאבק בשחיתות ובניסיון להחליף מדינה תמורת חנינה, ובכל מקרה תשרת רק אותנו.

מה שחסר בבית הספר

בתי הצעירה, ענבל, החליטה שלא די לה בשירות הצבאי הצפוי והיא רוצה לבלות בשנה הבאה במכינה, לפני הצבא. במיוחד לשמיניסטים כמוה, שמתכננים שירות משמעותי, אולי קצונה, זו החלטה מוזרה לכאורה. לא די ב"בזבוז" זמן קידום הקריירה שצפוי במדים? אז מתברר שעבור בני נוער רבים ממש לא די. ענבל נרשמה לכמה מכינות וגילתה שלחלקן מבקשים להצטרף אלפים מבני גילה. על פי ההערכות, פנו השנה יותר מ־15 אלף שמיניסטים ליותר מ־50 המכינות הקיימות.

והחבר'ה האלו, שמתמודדים עם בגרויות בשנת הלימודים האחרונה, שמנסים להגיע ליחידות משמעותיות בצבא, עוברים בימים אלו מיונים פסיכיים ולו כדי להתקבל לשנת מכינה.

עמית דרי, ראש מכינת תבור, מספר שאליהם נרשמו 4,000 נערות ונערים. לדבריו, כ־2,500 מהם מתאימים להתקבל, אבל בשלוש השלוחות של תבור, כולן בצפון, יש רק 150 מקומות. כך גם בשורה של מכינות מבוקשות אחרות. לפני 15 שנה, כשתבור הוקמה, ראשיה הצליחו לאייש בקושי את 24 המקומות שאז עמדו לרשותם.

אז מה קרה, למה כל כך הרבה מסיימי תיכון רוצים מכינות? אין ספק שעכשיו זה הפך גם טרנדי וקורץ לחלק מהשמיניסטים, ששנה של עצמאות ולימוד עם חבר'ה טובים נראית להם כיפית. אבל בבסיס קיים צורך אדיר, שנובע מוואקום. לפי עמית דרי, בני הנוער שפונים למכינות מסיימים את בית הספר בתחושת ריקנות אינטלקטואלית־פילוסופית־זהותית. המכינות הדתיות מספקות להם לימודי תורה, כדי להתחזק אמונית לפני הצבא, אבל החילוניות והמעורבות מספקות תכנים שפשוט חסרים במערכת החינוך.

חסר להם מפגש עם האידיאולוגיה, עם אבות הציונות, עם מה שמכונה ארון הספרים היהודי. הם מחפשים את שורשי הקיום שלנו. בעיקר הם מחפשים תשובה לשאלה למה אנו צועדים במסלול הנוכחי ולאן. ומתברר, לפי הביקוש הגובר, שדווקא במכינות הם מקבלים תשובות, כל אחד לפי מידותיו. זה רק מחדד את כישלון בתי הספר.

אז לתשומת לב הממשלה, המנהלים והמורים - משהו מאוד יסודי חסר במערכת החינוך, עד כדי כך שרבים, מהטובים ביותר, מוכנים לדחות את הגיוס בשנה ולו כדי לקבל תוכן, מהות, למלא את הוואקום.