גם במרכז הארץ: מה הסיכוי לטבח 7.10 נוסף?

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר פגעה אנושות בשני עמודי התווך של הציונות- לא תהיה שואה שניה ומצדה לא תיפול שנית. יישובי הנגב המערבי נפלו למספר שעות בידי אויב ברברי צמא דם, תוך שהוא מבצע בתושביו את הפוגרום החמור ביותר שסבלו יהודים מאז השואה.

הטראומה כל כך גדולה שאין זה פלא שכל ישראלי מאז מוטרד לא מהשאלה האם, אלא מתי, איפה ובאיזה עוצמה יכה בנו תרחיש דומה של ה-7 באוקטובר?! על מנת לענות לשאלות הקשות הללו, נדרש לבחון מה היו הגורמים שהביאו לכישלון צה"ל להגן על העוטף ולהצלחת חמאס להכריע את אוגדת עזה.

הגורם המרכזי שהביא למחדל נובע מהעובדה כי מדינת ישראל אפשרה לשתי דיביזיות קומנדו חמושות, מאומנות, עם תוכנית מבצעיות לכיבוש הגליל ועזה, להיפרס על גבולה במוכנות למעבר משגרה לחירום של 6 שעות. למרות שגופי הביטחון והדרג המדיני הכירו את התוכניות, ישראל לא עשתה דבר על מנת לסכל אותה.

כיצד חמאס הצליחה להערים על סוכנויות המודיעין של ישראל, ולבצע את המתקפה בהפתעה מוחלטת? חמאס הצליחה לגרום לגופי המודיעין להעריך כי הכוונות שלה הן ביצור שלטונה ולא מלחמה.

חוסר היכולת לפענח מודיעינית את כוונות חמאס נשענה על דיסציפלינת איסוף מודיעין אחת, סיגינט (איסוף באמצעות אותות) מבוסס סייבר, תוך הזנחת שאר דיסציפלינות האיסוף (יומינט - באמצעות מרגלים, אוסינט - ממקורות גלויים, ווויזינט - אמצעי תצפית). לצד תוכנית שעיוורה את ישראל, חמאס ניצלה את תרבות בטחון המידע הקלוקלת של צה"ל ומדינת ישראל ואסף מודיעין באופן אובססיבי, שאפשר לו לדייק את המתקפה ולנצל כל תורפה בהערכות הישראלית.

מדוע הסימנים המעידים שהגיעו לילה לפני המתקפה לא דרכו את המערכת? מאחר והערכת המצב שבוצעה בלילה באוגדה, בפיקוד ובמטה הכללי הייתה לא מקצועית ובניגוד לתורת קבלת החלטות באי ודאות וניהול סיכונים. היא נשענה על הערכת הסבירות להתממשות האיום ולא על מחיר הטעות הנורא, במיוחד שהמאמץ להסרת האיום היה פשוט - טנקים בעמדות קרב, כטב"מים בשמיים.

מה הביא לקריסה המוחלטת של אוגדה ישראלית, חזקה לאין שיעור מהאויב שתקף אותה? הערכות להגנה מנוגדת לתורת הלחימה של צה"ל, ללא עתודות וכוח אש זמינים בגזרה, ללא מרחב אבטחה ומערך מחנות במקום מוצבים מבוצרים. הכוננות באוגדת עזה הייתה ירודה, כי גם כוחותיה נערכו לאור ניתוח כוונות האויב ולא לאור יכולותיו, לצד תרבות ומשמעת מבצעית ירודה.

לכאורה לאחר שנתיים של מלחמה במסגרתה חמאס נפגע אנושות, אמצעי הלחימה והתשתיות של כוח הפשיטה של חיזבאללה, רדואן, הושמד, וצה"ל פרוס בעמדות קרב בשטח לבנון ועזה על מנת להגן על הישובים, תרחיש ה-7 באוקטובר לא יכול לחזור על עצמו.

יחד עם זאת, התרחיש יכול גם להתממש בדרך אחרת. למרות שאין כיום דיביזיית קומנדו ערוכה עם תוכנית לכבוש חבל ארץ בישראל, גם כיום יכולה להתרחש מתקפה שגופי המודיעין יתקשו לחזות והכוחות בגזרות יתקשו לבלום אותה. היא יכולה להתרחש ביהודה ושומרון, ביישובי התפר, או כפי שקרה בשומר חומות בצירים ובישובים המעורבים במדינת ישראל. זו לא בהכרח תהיה מתקפה צבאית מתוכננת, אלא התפרצות אלימה ספונטנית בגזרה נתונה שיתכן ותתפשט לגזרות נוספות עד אובדן שליטה.

מחדל ה-7 באוקטובר 23 חמור ממחדל ה-6 באוקטובר 73. למחדל אחראים כל הדרגים- הדרג המדיני שפעל בניגוד לאסטרטגיית הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ואפשר לשתי דיביזיות קומנדו לחנות על גבולה מוכנות לפעולה, הדרג המערכתי הצבאי הבכיר שאישר תוכניות הגנה מול איומים אלה וביצע הערכת מצב בניגוד לתורה, הדרג הטקטי הזוטר שלא היה בכוננות והערכות ראויה בהגנה על הקו.

מה הביא לכישלון כל הדרגים במדינת ישראל מול איום שהיה ידוע וצפוי? זו כבר שאלה נוספת שמנקרת במוחו של כל ישראלי והעדר תשובות אליה מייצרת קרקע פורייה לתאוריות קונספירציה מסוכנות.

האם תרחיש ה-7 באוקטובר יכול להתרחש שוב? על מנת לענות לשאלה קשה זו, ישראל הייתה צריכה מיד בסיום הקרבות בעוטף להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל החמור בתולדותיה, ובהתאם למסקנות הועדה למנוע את האסון הבא. כל עוד לא ייחקר המחדל, תתקשה ישראל על כל גופיה- הממשלה וגופי הביטחון, למנוע את תרחיש ה-7 באוקטובר הבא.

הכותב הינו חוקר בכיר חוקר בכיר ב-INSS