כדי להיכנס למנהרת "דרור לבן" שבה הוחזק סגן הדר גולדין ז"ל, צריך להתכופף, כמעט לזחול. ההליכה בפנים לא פשוטה שכן המנהרה חשוכה לחלוטין, הרצפה לא ישרה והגובה המשתנה של המנהרה גורם לראש להיתקע בתקרתה כל כמה צעדים. כמו יתר מנהרות ברצועת עזה, גם המנהרה הזו, שאורכה כ-10 ק"מ מסועפים ומסתעפים, הייתה מבוטנת, והנשימה בתוכה, גם בהליכה קצרה, לא פשוטה.
אנחנו מגיעים עד כ-600 מטרים מהמקום שבו מצא חמאס את שרידיו של גולדין, והעביר אותם לישראל. בצה"ל לא מרגישים מספיק בטוח לאפשר לנו, לעיתונאים, להתקדם עוד בתוך המנהרה. למעשה, המנהרה שאליה אנחנו מגיעים נמצאת חמישה ק"מ מהמקום שבו נחטף גולדין ז"ל ב-1 באוגוסט 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", וההערכה היא שהוא הושאר באותו המקום מאז החטיפה. אלא שמאז יום החטיפה לא היה מידע היכן אותו מקום, חרף נסיונות של המודיעין במשך שנים להגיע לנקודת הציון.
לנצל את ההזדמנות
עם כניסת צה"ל לרפיח במאי 2024, אחת המשימות הראשונות שקיבלו הכוחות, ובעיקר יהל"ם ושייטת 13, הייתה לנצל את ההזדמנות ולנסות לאתר את גולדין ז"ל. ההערכה הייתה שהוא נמצא במנהרה בשכונת שאבורה, ושם החלו חודשים ארוכים של חיפושים אינטנסיביים.
עם תחילת העבודות, אף אחד בצה"ל לא שיער עד כמה המנהרה מסועפת ומסובכת, וכוללת דיפונים כפולים, חדרי שהיה, דלתות הדף ודלתות נסתרות. למעשה, מלבד שרידיו של גולדין ז"ל, רשת המנהרות המסועפות הייתה עורק ראשי של חטיבת רפיח, וכללה בין היתר חדרי פיקוד ושהיה של בכירי חמאס.
הניסיון לאתר את גולדין ז"ל, מבלי שאף אחד הצביע במדויק על מקום הימצאו, הייתה כמו ניסיון למצוא מחט בערמת שחת, ובדיעבד, יודעים לומר בצה"ל, הכוחות היו מאוד קרובים אליו. "העבודה הייתה מסובכת, מאוד מורכבת. צריך להגיע לפה אם אידיאולוגיה ומאמץ להחזיר את הדר הביתה. הלוחמים ביצעו את המשימה כל יום, למרות הקושי. קשה לנשום פה, המקום נמוך, אין קליטה, היו לא מעט סיכונים. חמאס החזיר את הדר פיזית, אבל הלוחמים שלנו הם אלה שגרמו לו לעשות את זה", אמר לנו סרן מ' מיהל"ם.
בזמן שהוא מוביל אותנו בתוך המנהרה בהליכה שפופה, ומצביע על דלתות הדף, סנפים שונים של המנהרה וביטונים כפולים, מסביר לנו סרן מ': "יש הרבה חדרים שנמצאים מאחורי הדיפונים. חדרים שחמאס החביא. חלקם היו מרחבי פו"ש (פיקוד ושליטה) שלהם, שהיו מאחורי דיפונים, חול וחסימות. דברים שלא נראים לעין, אבל אם מזיזים קצת רואים עולם שלם והסתעפות שלמה". לדבריו, "מצאנו גם שקי חול, מים, ודברים שהיו תנאי מחיה של חמאס ששהו פה עד לפני שהברחנו אותם. בניסיון שלנו להגיע להדר".
"מבצע לאומי"
א"ל ח', מפקד תת קרקע וסיור הנדסי ביעל מציין כי "זה היה מבצע לאומי, עם הרבה מאוד שותפים. אין כמעט חטיבה בצה"ל שלא נגעה במבצע הזה. זו פעולה ב-10 ק"מ מסועפים מתחת לפני קרקע, כדי לחפש חייל קבור. אין דבר כזה באף מדינה. ירדנו בחפירות עשרות מטרים מתחת לאדמה, ובמשך שנה וחצי, יום-יום, לילה-לילה, חיפשנו את הדר, כשמסביב יש לחימה, כשיש בעיות חמצן בתוך המנהרה, קריסות בתוכה, מחבלים שהפעילו מטענים בתוך המנהרה. זה לא נעשה בתנאי מעבדה".
בשורה התחתונה, מי שהחזיר את גולדין הוא חמאס, ובצה"ל מקיימים תחקירים נוקבים מדוע לא הצליחו למצוא אותו, למרות שעל פי ההערכות היו מאוד קרובים אליו. בינתיים, ממשיך חמאס להחזיק את גופת לוחם היס"ם רן גואילי, אלא שעל פי ההערכות בישראל, כלל לא בטוח שלארגוני הטרור ברצועה יש מספיק מידע קונקרטי על מקום הימצאו.
הלחץ האמריקני לשלב ב'
למרות שישראל מתעקשת על השבתו של גואילי, בימים האחרונים גובר הלחץ האמריקני על ישראל להתחיל להתקדם לשלב ב' של העסקה. שלב זה עשוי לכלול נסיגה ישראלית נוספת ברצועה, ותחילת שיקום עזה. ישראל, מצידה, מתעקשת על פירוז מיידי של חמאס כמו גם הזזתו מעמדות כוח בשלטון, אך נכון לרגע זה שתי מטרות אלו נראות ישימות פחות, בין היתר משום שאין כוח בינלאומי שיכנס בקרוב לעזה, או גוף שלטוני להחלפת חמאס ופירוזו.
השלב הבא בתכנית האמריקנית יהיה הכרזה על מינוי "מועצת השלום" הבינלאומית, שאמורה לספק את המעטפת לממשלת המומחים שאמורה לקום ברצועה. הקושי העיקרי נוגע לחשש של מדינות שהסכימו עקרונית לשלוח חיילים לכוח הייצוב שאמור לקום ברצועה מפני עימות ישיר עם חמאס. למעשה, למרות הלחצים שמפעיל נשיא ארה"ב, אין כמעט מדינות שמוכנות לסכן את אנשיהן ולדרוש מהם לפרק את חמאס מנשקו.
גורמי ביטחון בכירים מביעים בתקופה האחרונה סקפטיות רבה באשר ליכולת ולמוטיבציה של גופים כאלו ואחרים לפרז את חמאס מנשקו, ומעריכים שבסופו של דבר, ישראל היא היחידה שיכולה, ובאמת רוצה, לעשות כן. אך הגישה הישראלית כעת היא לתת לאמריקנים את ההזדמנות להוביל את התהליך, תוך ניסיון לשמור על האינטרסים החיוניים, כמו מניעת פתיחת מעבר רפיח באופן שיאפשר לחמאס שוב להתעצם כפי שעשה בעבר. בינתיים, בצה"ל נערכים לאפשרות של קריסת המתווה. הפעם, כשכל החטופים, החיים לפחות, בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו