בחזית הזו - אין מנוס ממערכה כוללת

חוק הכלים השלובים של ארגון הטרור:לאחר יותר משנתיים של מלחמה שמנהלת ישראל נגד חמאס ברצועת עזה, ולאחר שבכל אותו זמן סירבה ממשלת ישראל הרשמית לדון בעתידה של רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, נכנסנו לשלב הזה במלוא הכוח. כל אחד מהצדדים עשה זאת בלית ברירה. שני הצדדים עשו זאת כתוצאה ממעורבותו של נשיא ארה"ב טראמפ, שכפה עליהם את סיום המלחמה ואת המעבר לשלב השני של ייצוב ועיצוב רצועת עזה.

ישראל הציבה מטרות ברורות בתחילת המלחמה: השמדת חמאס, פירוק היכולת הצבאית שלו וסיום שלטונו האזרחי ברצועת עזה. כפי שזה נראה כרגע, אף אחת מהמטרות לא הושגה באופן מלא. חמאס מחזק את מעמדו האזרחי ברצועת עזה. בכל יום שעובר מבלי שעברנו לשלב השני והמשך יישום תוכנית 20 הנקודות של טראמפ - הוא מחזיר לעצמו את המשילות ברצועת עזה. בד בבד הוא מנסה לשקם את כוחו הצבאי - המוגבל יש לומר - עקב המצור שמטילה ישראל והחסימה הכמעט הרמטית של הגבולות.

"יבוא" ירי טילים ליו"ש

נראה כי חמאס לא מחכה ל"יום שאחרי" שבו הוא ייאלץ למסור, בין אם בכוח או מתוך רצון, את ניהולה האזרחי של רצועת עזה לממשלת טכנוקרטים או לכל גוף אחר שהוא לא יהיה חלק ממנו (וזה נראה קשה להשגה, בשל שורשיו העמוקים של הארגון בקרב תושבי רצועת עזה).

טעה מי שסבר כי מיטוט חמאס ברצועת עזה יביא לסיומה של ארגון הטרור הרצחני הזה. במקביל לניהול המלחמה מרצועת עזה, שוקד חמאס על בניית כוחו בזירות חדשות, שיבטיחו מבחינתו את שימור ההתנגדות ואת שימור כוחו החברתי והאזרחי. התעוררות הפעילות החבלנית ביהודה ושומרון נובעת מתשתיות טרור המזוהות עם חמאס. גם הניסיונות לשגר רקטות מיהודה ושומרון לעבר שטח ישראל הן למעשה "יבוא" המתודה מרצועת עזה לתוככי המדינה. אם לא די בזה, העדויות על זירות היערכות והתבססות של חמאס בדרום לבנון (תקיפת צה"ל במחנה הפליטים עין אל־חילווה בדרום צור היא רק דוגמה אחת לכך), יחד עם ניסיונות לתפוס מקום גם בוואקום שנוצר בדרום סוריה - מעידות כי חמאס נערך ל"יום שאחרי" ואיננו מתכוון לוותר בקלות על דרכו.

כאשר נראה כי חמאס קרוב לאבד את מקומו ברצועת עזה, עלינו להיות ערניים לגבי עלייתו ובניית כוחו בזירות האחרות. כמו חוק כלים שלובים, חמאס יורד בצד אחד - ועולה בצד אחר.

ללמוד מטעויות העבר

אסור לישראל ליפול בפח של סילוק החמאס מרצועת עזה ואסור להגביל את הלחימה בארגון לרצועת עזה בלבד, אלה טעויות עבר שאסור לחזור עליהם.

המערכה נגד חמאס, מנהיגיו ותשתיותיו, אסור שתוגבל למקום או לזמן. במשך השנים בהן סברנו שהחלשת הרשות הפלשתינית על חשבון התבססות וחיזוק החמאס, הבאנו את האחרון לממדים שפגשנו ב־7 באוקטובר. זה מתחיל ממערכת החינוך הפלשתינית, דרך האסירים שנותרו בבתי הכלא בישראל ועד למלחמה הכלכלית לחסום כל צינור אוויר בצורת כסף שיזרום לארגון. חייבת להיות מערכה כוללת, המשלבת את כלל זרועות הביטחון בישראל, יחד עם פעילות התקפית נגד כל תשתית מסכנת שעלולה להתפתח על גבולותינו - ובתוכם.

ישראל צריכה וחייבת להציב מטרה הרבה יותר רחבה ולא מוגבלת ללחימה מפירוק חמאס ברצועת עזה. למטרה הזאת היא יכולה לרתום גם את הרשות הפלשתינית, כפרטנר עם אינטרסים משותפים. אסור להירתע מכך, צריך לנצל את ההזדמנות - בוודאי עם הרוח הגבית שקיבלה הרשות הפלשתינית בדמות החלטת מועצת הביטחון שאישרה את ההחלטה האמריקנית בשבוע האחרון. הרפורמות שעליהן התחייבה הרשות הפלשתינית חייבות לכלול את הלחימה נגד חמאס על כל מנגנוניו - גם ביהודה ושומרון.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך הגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי