"32 פרשיות ריגול: מאיפה צומח הביוב הזה?" פרשת רפאל ראובני, החייל בן ה-21 מבאר שבע שנחשד בקשר עם גורמי מודיעין איראנים ונחשפה בסוף השבוע - היא כבר פרשת הריגול ה-32 שהותרה לפרסום מאז פרוץ המלחמה. יותר מ-50 כתבי אישום הוגשו עד כה נגד מי שפעלו, לפי החשד או ההרשעה, בשירות האויב המובהק ביותר למדינת ישראל.
העיון בתיקים מגלה תמונה מבלבלת ומטרידה: בין העצורים והנאשמים יש צעירים ומבוגרים, ילידי הארץ ועולים, משכילים ובורים, דתיים, חילונים ואפילו חרדים אובדי דרך - לצד מיעוט ערבי. קשה למצוא מכנה משותף ברור, ודווקא בשל כך מתחדדת השאלה: מה משותף לכל האנשים הללו, משהו קושר ביניהם?
רפ"ק שאדי סיאגה מפקד כוח משימה בימ"ר מחוז חוף// משטרת ישראל
המבוכה והבושה מול מי שמוכן למכור את נשמתו לשטן תמורת בצע כסף מתעצמים עוד, כשנזכרים ברבבות, גברים וגם נשים, שקטעו וקוטעים את שגרת חייהם ומשרתים את המדינה במילואים. אבות למשפחות, החללים והחטופים, בני המשפחות השכולות והפצועים שאיבדו ידיים ורגליים ועיניים למען כולנו. הם משרתים במילואים כבר חמישה, ושישה ושבעה סבבים, הם "מוזרים" כאלה, שלא יוותרו על הזכות הזאת בכל מחיר גם אם המדינה "דופקת" אותם.
מבט מעמיק יותר בפרופיל המרגלים מעלה מכנה משותף אפשרי: תחושת ניכור וחוסר שייכות למדינה ולחברה הישראלית. לעיתים מדובר במנותקים מהמורשת ומהזהות היהודית הבסיסית - בין סמלי היהדות והמסורת שמעצבים גם זהות לאומית. כדברי נתן אלתרמן: "אין הוא יכול יהודי להיות, בלי נקודה יהודית".
היעדר החיבור הזה - ל-"שמע ישראל", ל-"ואהבת לרעך כמוך", למועדי ישראל ולסמלים שהם חלק מהדנ"א הלאומי - יוצר קרקע פוריה לנפילות קשות. לא רק במובן הדתי, אלא במובן של תחושת שייכות, אחריות ועמידה לצד עמו.
אם היסודות הללו (ועוד), הם חלק מהדנ"א היהודי, נעדרים מ"השולחן של אבא ואמא" - ביטוי שסבי (ש.ז. שרגאי) עשה בו שימוש בשנות ה-70, אז בערוגות שלנו צומחים גם גידולי פרא שכאלה. לצד מאמצי הסיכול והחשיפה של תאי הריגול הללו, צריך להשקיע לא פחות מאמצים בערוגות שלנו, ובמה שגדל בהם, ב"נקודה היהודית", כי שם מתחיל הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו