מערכת היחסים בין ישראל וטורקיה ידעה ימים יפים של שיתופי פעולה כלכליים, תיירותיים ואפילו ביטחוניים - כולל בתקופת שלטונו של ארדואן שתפס את השלטון בשנת 2002.
אירועי המרמרה ב־2010 היו קו פרשת המים בהידרדרות היחסים, והמשיכו בסגירת שגרירות ישראל בטורקיה (למרות שזו בישראל למרבה הפלא ממשיכה לפעול - מעניין אילו אינטרסים היא מקדמת), סנקציות מסחריות וכלכליות, הפסקת שיתופי הפעולה הביטחוניים בין שתי המדינות, ולצד כל אלה הסלמה קשה ברטוריקה של אנקרה נגד ישראל, שאותה מוביל ארדואן באופן אישי.
ארדואן ומפלגתו AKP, בעלת הגוון האסלאמי־שמרני, הקצינו עם השנים את מרכיבי הדת בחוקיה ובתקנותיה של טורקיה. ארדואן לא הסתיר מעולם את הזהות האסלאמית, הלאומיות הטורקית, הרצון ליחסים ההדוקים יותר עם העולם הערבי ואת האינטרסים האזוריים שלו. כאשר זו נקודת הפתיחה, ברור כי מערכת היחסים עם ישראל נמצאת במסלול התנגשות ישיר.
למרבה ההפתעה, בשנת 2022, ללא שום הכנה מוקדמת ועם ביקורו של הנשיא הרצוג באנקרה, היה נראה שהיחסים חוזרים לפסים תקינים. לטורקיה היה האינטרס של גז טבעי וכלכלה יציבה, ולישראל את הסיבות המדיניות־ביטחוניות למניעת התבססות גורמים איראניים באיסטנבול. אולם 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל החזירו את היחסים לשנת 2010.
התקרבות מסוכנת לארה"ב
מתחילת המלחמה טוען ארדואן לפשעי מלחמה שמבצעת ישראל בעזה. הטיסות בין המדינות הושעו, וחברת התעופה הלאומית של טורקיה, מהגדולות והחשובות באירופה, הפסיקה את טיסותיה לישראל. טורקיה הגבילה שוב יצוא מוצרים חיוניים לישראל, והחלפת מהלומות מילוליות בין הצדדים הפכה לדבר שבשגרה.
טורקיה צפתה בשינוי המתחולל במזרח התיכון, ובעיקר בכך שמי שנחשבה לאחת המעצמות האזוריות, איראן, סופגת מכות קשות גם בשטחה וגם בשלוחיה באזור. היא זיהתה זאת כנקודת כושר לתפוס את מקומה והשפעתה של איראן במזרח התיכון. עם המהפכה של א־שרע ניסתה טורקיה לתפוס מאחזים צבאיים בשטח סוריה, ניסיון שהביא לפעולה של ישראל וחיל האוויר לתקיפת הבסיס ב־T-4 שבו גם כוחות טורקיים. הפעולה הזאת הצליחה, אך זה לא מנע מסוריה להפוך לפטרון של נשיא סוריה החדש. לראיה: לפני כשבוע, בביקורו של נשיא סוריה בבית הלבן, התלווה אליו "החונך" הצמוד, שר החוץ הטורקי, תקדים שכמעט לא נראה - אם בכלל - בביקורי ראשי מדינות.
זה מעיד לא רק על ההתקרבות בין טורקיה וסוריה, אלא על התקרבות מסוכנת יותר מבחינתה של ישראל בין ארצות הברית וטורקיה. ארדואן הפך לחברו הקרוב והטוב של טראמפ, האחרון דואג שלכל אירוע ותהליך במזרח התיכון יצורפו ארדואן וטורקיה. כמו הצהרת הסכם הפסקת המלחמה בעזה והצהרת קהיר שבאה לאחר מכן, כך גם לסוגיה הפלשתינית בעזה שתואמת את האידיאולוגיה והרטוריקה ארוכת השנים של ארדואן.
למעשה, נשיא ארה"ב הכניס את טורקיה וארדואן לגבולותיה של ישראל באופן שבו לישראל אין הרבה מה לומר או לעשות.
לא בעזה ולא בסוריה
המשך המגמה של התקרבות ארה"ב לטורקיה והרחבת אחיזתה באזורנו (סוריה ועזה) כולל עסקאות נשק משמעותיות, ובהן אספקת מטוס החמקן F-35 לטורקיה. אלה יכולות לסייע להציבה בעמדה של שחקן מפתח במזרח התיכון ולהשגת שאיפותיה של טורקיה להגמוניה בעולם הערבי והאסלאמי. ייתכן שאנו חוזים (עוד מוקדם לדעת) בחילופי דורות ושליטה בין איראן וטורקיה באזור, למרות שאיראן לא תוותר כל כך מהר.
ישראל צריכה לעשות הכל כדי למנוע מצבא טורקי לבסס את אחיזתו באזור, לא ככוח שלום בעזה ולא כפטרון בסוריה. לארה"ב יש תפקיד חשוב בכך - וזה הערוץ שישראל צריכה להפעיל להשגת המטרה. עד אז כדאי להפחית בהצהרות מתלהמות ("ארדואן יראה במשקפת את עזה") ולפעול בדיפלומטיה נבונה עם פעולות מתחת לרדאר כדי לשמור על האינטרסים של ישראל.
טורקיה, חברה בנאט"ו עם צבא מתקדם וגדול יותר מזה של איראן, עלולה להציב בפני ישראל אתגרים מורכבים לא פחות. זה לא הזמן לפתוח זירה חדשה, ויש לעשות הכל כדי שלא נידרדר לשם. אולי, מי יודע, ההתקרבות בין טורקיה לארה"ב עוד תחזיר את התיירים הישראלים לאכול בקלאווה באיסטנבול.
הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו