שוב, תופי מלחמה בצפון: הגבול מתלהט - ומה האפשרויות העומדות בפני ישראל?

נאמר זאת כך:קצב איסוף הנשק מחיזבאללה על ידי צבא לבנון קטן מקצב השיקום וההתאוששות של ארגון הטרור.

יכולותיו של הארגון במרחב הקרוב לגבול עם ישראל והכפרים, שהפכו לתשתיות טרור ברבות השנים, ספגו פגיעה קשה במלחמה. זו היתה תמונת המצב לפני שנה, כשהפסקת האש בתיווכן ובחסותן של ארה"ב, צרפת ומדינות נוספות נכנסה לתוקפה, ואיתה גם מנגנון הפיקוח והאכיפה הבינלאומי, שתפקד כמעין בורר להפרות ההסכמים בין הצדדים.

במקביל, ולא פחות חשוב מהפסקת האש, הוקמה ממשלה חדשה בלבנון - זאת שחיזבאללה הקפיד לחסום ולמנוע את הקמתה במשך שנים. בראשה עומד מפקד הצבא לשעבר, ואחד מיעדיה הוא להביא ליציבות ולמשילות בכל מדינת לבנון.

הימנעות מעימותים ישירים

אחת ההחלטות היתה לאפשר רק את קיומו של כוח צבאי חמוש אחד במדינה - הוא צבא לבנון, שיפעל לאיסוף הנשק ולפירוק חיזבאללה מנשקו.

זו תוכנית שאפתנית לנוכח כוחו, יכולותיו ובעיקר המבנה הדמוגרפי של צבא לבנון, שהחל לאסוף נשק מחיזבאללה, תוך הימנעות מעימותים ישירים.
חיזבאללה מודל 2025, בהנהגתו החיוורת־משהו (בהשוואה לנסראללה) של קאסם נעים, סובל ממשבר מנהיגותי ומבעיית תזרים מזומנים, הנובעת מהאופן שבו סיימה איראן, הפטרונית המשמעותית של הארגון, את המלחמה.

על זה אפשר להוסיף את החלת הסנקציות הבינלאומיות. חיזבאללה סובל גם ממשבר אמון פנימי מול אוכלוסיית דרום לבנון, על רקע הפער בין ההבטחות טרם המלחמה וההרס והחורבן שנותרו אחריה, בלי יכולת אמיתית לפצות או לשקם ולבנות מחדש את הכפרים שנחרבו.

תמונת המצב הזאת לא הפריעה לחיזבאללה להשקיע מאמצים ומשאבים רבים בשיקום מהיר של יכולותיו הצבאיות בעומק לבנון ובדרומה. במקביל, הוא אתגר את ממשלת לבנון ואת החלטתה לפרק את הארגון מנשקו, כדי למנוע חזרה למצב ששרר בגבול הצפון לפני 7 באוקטובר.

מאז הפסקת האש ישראל נוקטת מדיניות מניעה אגרסיבית והתקפית. עם מאות תקיפות ברחבי לבנון וכ־350 מחבלי חיזבאללה הרוגים, אפשר בהחלט לראות מדיניות ברורה והחלטית שהגדירה מחדש את המושג "הפסקת אש" כ"אש ללא הפסקה", בעוד הצד השני (חיזבאללה) אינו מגיב.

התשובה להשאלה עד מתי תוכל להימשך המדיניות הזאת, עוברת דרך כמה תרחישים אפשריים:

1. בטווח הקצר המשך מדיניות התקיפות (בעיקר האוויריות) התכופות באופן ממוקד, מבלי לדרדר את המצב לכדי לחימה - ובכלל זה חילופי אש עם חיזבאללה - יהיה דומה לתקופת המב"מ (המערכה שבין המלחמות) שניהלנו שנים בסוריה מול התבססות איראן.

2. העצמת התקיפות האוויריות וביצוע רצף של תקיפות לעבר תשתיות חיזבאללה בכל רחבי לבנון, יכולים להביא למערכה קצרה מול חיזבאללה. דבר זה בהכרח יביא את הארגון להגיב בפעילות לעבר מדינת ישראל.

3. ביצוע מהלך משולב של תקיפות אוויריות עם תמרון קרקעי מוגבל (בכפרים סמוכי גדר) יביא בהכרח לתגובה עצימה של חיזבאללה (תרחיש בסבירות נמוכה ביותר).

4. ממשלת לבנון וצבאה יעברו לפעילות משמעותית יותר בהתמודדות מול חיזבאללה ובפירוקו מנשקו, עד סוף השנה - כפי שהתחייבו בהחלטתם. ישראל תלווה את התהליך בתקיפות ממוקדות לעבר הפרות משמעותיות של חיזבאללה, בלי לפגוע במהלך של ממשלת לבנון.

בכל אחד מהתרחישים צריך להביא בחשבון את עמדת המערכת הבינלאומית, ובראשה ארה"ב. לא פחות חשוב - לחשוב באיזה מהתרחישים נפגוש את איראן כשהיא מסייעת לחיזבאללה ומנצלת את המצב לתגובה מצידה.

בכל תרחיש או פעולה שתבחר ישראל, ראוי שנפיק את הלקחים העיקריים מהשנתיים האחרונות: שום מהלך צבאי לא "ימוטט את חיזבאללה", אף שקולות כאלה, מפי בכירים בממשלה, כבר נשמעים.

וכל מהלך צבאי, מוצלח ככל שיהיה, אם לא יבוצע כשהוא כרוך במהלך מדיני - סופו להחמיץ את ההישגים. האם למדנו והפנמנו? נראה בשבועות הקרובים.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי