בימים שבהם מתקוטטים איזו ועדת חקירה תקום שנתיים אחרי מחדל 7 באוקטובר ומי ינהל אותה, יש מתחקרים בצה"ל שכבר נפגשו עם חברי היישובים והמשפחות השכולות, הציגו את תחקיריהם, וחלק ממסקנותיהם כבר מיושמות בשטח. לא קל, הם מסכימים, אבל הכרחי.
פורום מטכ"ל בדקת דומיה בשעה 6:29 מחוץ לחמ"ל נחל עוז// דובר צה"ל
"חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית שמוסכמת על הצדדים", משוכנע אל"ם (מיל') ירון סיטבון, שבין השאר תחקר עבור צה"ל את הטבח בקיבוץ נחל עוז. "אני סומך על המסגרת שבה אני נמצא, אבל ועדת חקירה תחזק את האמון בצבא, שהוא צורך קיומי, ותבדוק את המערכות במדינה שצריכות ללמוד איך זה קרה ומה היינו צריכים לעשות כדי למנוע".
העובדה שצה"ל תחקר היא נקודת זכות עבורו?
"צה"ל היה צריך לחקור יותר מהר. התחלנו לחקור שמונה חודשים אחרי תחילת המלחמה, וזה כמו להגיע לזירת פשע אחרי תקופה כל כך ארוכה. היה חשוב לא רק לבדוק, ללמוד ולהפיק לקחים, אלא ליישמם בשטח ולא לחכות. להגיע בסוף המלחמה זה מאוחר מדי".
אל"ם ט': "באתי לנסות לאחות את הסדק ולחזק את האמון בין הצבא לתושבים, ואני בא לעשות תחקיר אמיתי. אגיד את שאני יודע מבלי להסתיר"
צה"ל מינה קצינים בכירים למשימה שסיטבון מכנה "קדושה". קצינים במילואים ובסדיר נרתמו תוך כדי לחימה במטרה לצאת מהאירוע המטלטל הרבה יותר חכמים ויעילים. "מצאתי את עצמי עוסק בענייני החטיבה במשך יום בשבוע ובשאר הימים מתחקר את האירועים", מספר אל"ם ט', שפיקד במלחמה על חטיבת שריון במילואים ותחקר את אירועי 7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים ובמחנה הצמוד לו. "היינו צריכים לייצר סגירת מעגל עבור המשפחות והציבור כדי שיבינו מה קרה. כל אחד הרי רואה את האירועים בפריזמה צרה ולא פעם במהלך התחקיר היו התנגשויות - 'אמרת ככה, ההוא אמר ככה, איך זה מתחבר?'".
אלה לא חוקרים מקצועיים, אלא קצינים שמבינים היטב את התמונה הצבאית אחרי שנים ארוכות של שירות. "קשה לעמוד מול משפחה שנהרסה", מסכים אל"ם ט'. "אבל שמים את הקושי בצד מתוך אמירה שבאתי לנסות לאחות את הסדק ולחזק את האמון בין הצבא לתושבים. אני בא לעשות תחקיר אמיתי ושקוף, ואגיד את שאני יודע מבלי להסתיר. בסוף דיברנו בגובה העיניים לגבי הטעויות וגם על הדברים הטובים, סיפורי הגבורה".
בנחל עוז, למשל, סיטבון ואנשיו הגיעו למסקנה שתומר אליעז־ערבה ואמו דקלה, מבני היישוב, נהרגו מאש כוחותינו. בתחקירים הועברה ביקורת על תפקוד מח"ט החטיבה הצפונית באוגדת עזה, חיים כהן, ועל תפקודם של כמה לוחמים. "זה קשה, כי יצא לי לעבוד עם חיים, שהוא קולגה", מודה סיטבון, בעבר מפקד יחידות לוט"ר ועוקץ. "הוא גם התמודד מול תרחיש שאף אחד לא הכין אותו אליו כמח"ט, אבל עדיין חשבתי שפעולות מסוימות היו יכולות לסייע לתוצאות".
ואיך אפשר לבקר לוחמים בקרב כל כך כאוטי?
"שפטתי אותם לקולא. נזהרתי מאוד, כי יש חוכמולוגים שאומרים 'הייתי עושה ככה'. אף אחד לא הכין את הלוחמים ולא היו להם כלים להתמודד - לא ביכולות, לא בציוד, לא בתרגולות ולא במקרים ותגובות. צריך להתייחס בסבלנות לאירועים, ובניסוח הייתי עדין ולא מתלהם, אבל ציינתי שמצפים מהם להתנהגות מסוימת. באותה נשימה צריך להזכיר שישנם המון גיבורים שאני מתרגש בכל פעם שאני מספר עליהם".
בגלל שהתחקיר לא נערך מייד אחרי מתקפת הפתע של חמאס, קשה לומר שהממצאים הפתיעו את המתחקרים, אבל כאנשי צבא הם היו צריכים תוך כדי כתיבה לחשוב איך מפנימים ומיישמים את מה שעלה בין השורות.
"היה תרחיש ייחוס שגוי לאורך שנים בצבא, וכשאתה מתייחס בצורה שגויה להערכת האויב ויכולותיו, אז אוטומטית הנגזרות פחות טובות", מסביר אל"ם ט'. "כמות הכוחות על הגדר, הכוננויות שקיימות, וכמה הסימן צריך להיות חזק כדי שהנורה האדומה תידלק. כמפקד קרבי ומתחקר העברתי גם לאנשיי בחטיבה איך אנחנו צריכים להסתכל על תרחישים, לבחון אותם ומה אמור להפעיל אותנו. זה נקרא חוכמה בדיעבד, אבל אתה מייצר מנגנון התרעה לגבי מה שקורה בשטח".
סיטבון אומר שחלק מהלקחים שעלו בתחקירים כבר יושמו במהלך המלחמה. "אמרנו שבמקומות שקרובים לגבול צריכים לעשות מרחב חיץ, עם מוצבים קדמיים, לא לאפשר לאויב להיות בסמוך. דבר שני - דיברנו על הקמת יחידות כמו לוט"ר אילת שבנויה מאנשי מילואים, שיכולים לקפוץ תוך שעה. יש להם את הציוד בבית והם יודעים לקבל משימה מורכבת. צריכים להיות מוכנים תמיד לפשיטה רחבה בהפתעה".
להגיד שכשלנו
עד היום רוב הנהגת המדינה לא הודתה בחלקה ב־7 באוקטובר, בטח לא העומד בראשה. בצבא רבים כבר מצאו את עצמם מחוץ למערכת, ביניהם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי וקצינים ששמם נדבק למחדל.
אל"ם (מיל') סיטבון: "אף אחד לא הכין את הלוחמים ולא היו להם כלים להתמודד - לא ביכולות, לא בציוד, לא בתרגולות ולא במקרים ובתגובות"
צה"ל נאלץ לעמוד מול אנשי היישובים בדרום ולהגיד בקול רם שכשל. "אתה מציג את התחקיר בהתחלה למשפחות השכולות, אחרי זה לקהילה בכיסופים, והכי קשה לומר שצה"ל היה צריך להגן וכשל", מספר אל"ם ט'. "כמפקד צבאי בכיר עמדתי מולם והראיתי מה היה הכישלון ומה קרה בגזרה, ובסוף ירדתי לרזולוציות במקומות שידעתי גם להגיד איזה מחבל היה באירוע ואם הוא חי כיום או מת. היה שם הרבה כבוד. לא עצרו אותי פעם אחת במשך שלוש וחצי שעות, נתנו לי לדבר ברצף ואחרי זה שאלו שאלות ענייניות וגם העירו הערות. הרגשתי שאני חלק מקהילת כיסופים, ככה גם אמרתי להם".
מה למדת מהתחקיר?
"כשניגשתי אליו לא ממש הבנתי מה קרה שם, וכשהיום שואלים 'היה בכיסופים קרב?', מבחינתי התחקיר עדיין לא עשה את שלו ולא מבינים איזה קרב היה. נשרפו בתים, נשחטו אזרחים, אבל גם היו לוחמים שהחזירו קרב מול אויב שעלה עליהם בכמות ובציוד. נהרגו שם כ־100 מחבלים".
להימנע משאננות
7 באוקטובר אירע 50 שנה אחרי מחדל מלחמת יום הכיפורים וועדת החקירה שהוקמה בעקבותיו. השאלה היא האם המסקנות והלקחים ממלחמת חרבות ברזל ירחפו מעל גם בעוד 50 שנה, או ששוב נירדם בשמירה. "זה צריך להיות שורף וצורב לצה"ל ולמדינה כדי שבעוד 20-10 שנים, כשנראה שהכל עובד, שלא יהיה מצב שפחות תקציבים יופנו לטובת הביטחון", מזהיר סיטבון. "כל הזמן נצטרך להזכיר שזה קרה פעמיים כי היינו שאננים וצריך לוודא שזה לא יקרה בפעם השלישית, כי אחרת זה יהיה הרבה יותר קשה וכואב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו