פעילים בימין דורשים: ועדת חקירה ממלכתית עכשיו

מתחילת המלחמה יש דרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אירועי 7 באוקטובר. היא נשמעת בעיקר מהשמאל, אולם מתברר שגם לאישים בימין יש דרישה דומה.

אחד מהם הוא עדיאל בר שלום, חבר ההנהגה הארצית של תנועת "הרבעון הרביעי". "יש לנו קושי לצאת מהקונכייה שלנו ולהסתכל על הצד השני, על הסיפור שלו והכאב שלו", אומר בר שלום. "זה מתחבר להיעדר האמון העמוק שיש בין חלקים בעם. יש לנו בעיית אמון במוסדות. קשה להמשיך לקיים את המדינה כשיש כזה חוסר אמון". לדבריו, כדי לשקם את האמון יש צורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. "צריך לתת תשובות איך קרה 7 באוקטובר, ולהביט 100 שנים קדימה כדי לראות איך זה לא קורה שוב".

גם למרב חורב מלול, חברת התנועה ובעברה מפונה מגוש קטיף, יש דרישה דומה. "אנחנו רוצים להתחיל לתקן ולהפסיק לפרק; לעבור מפוליטיקה של האשמות וייאוש לפוליטיקה של עתיד, של עשייה. בגלל שהמדינה זקוקה למהלכים גדולים, צריך הסכמות רחבות. ככה נוכל לקדם תהליכים שלא ייתפסו כ'אצבע בעין'. אנחנו יודעים שלמות יחד אנחנו מסוגלים, אבל זה לא מספיק, עד שנדע לחיות יחד. צריך לחבר את המיינסטרים הציוני, גם פוליטית, כדי להילחם על מהלכים גדולים במדינת ישראל".

"ועדת החקירה שאני רוצה שתקום, לא אמורה לערוף ראשים של אף אחד", מצהיר רון פרץ, מתפקד ליכוד, סטודנט ירושלמי למשפטים וחבר מפלגת המילואימניקים. הוא ציפה שהמנהיגים, שהיו אחראים למחדל העצום הזה, יניחו את המפתחות ביוזמתם וילכו הביתה. "נבחרי הציבור שלנו לא הגונים ואמיצים מספיק לעשות את זה, והם מעמיקים את הקרע בעם כשהם מאשימים את מערכת המשפט", הוא אומר.

בעיני בר שלום, מנהיגי הציבור כשלו גם בכך שלא קיבלו אחריות לכשל. "חייבים להודות: לא הצלחנו להתרומם לגודל השעה. מעט מדי אנשים לקחו אחריות על מה שקרה. בעולם מתוקן, אחרי אירוע כל כך נורא, אנשים היו צריכים להגיד: 'אני שותף לכשל ואני לוקח אחריות'. אם כבר מקימים ועדת חקירה, צריך לדבר על איך מונעים את האסון הבא, כי הכשל התחיל הרבה קודם. לא הצלחנו להביא מנהיגי ציבור להילחם יחד באויב, בסכנה הקיומית. הקושי הזה מלווה אותנו עד עכשיו. מזל שיש מספיק אנשים בחברה שמעוניינים להתכייל לתדר הזה ולהתחיל לתקן".

היתרון שבוועדה

חורב מלול מצביעה על תפקיד נוסף. "תיאוריות הקונספירציה הרבות שצצו לאחר הטבח יושתקו, או לפחות יופחתו דרמטית. יש קונספירציה הטוענת שהיתה בגידה, שהיו אנשים שגרמו לאסון בשביל להפיל את נתניהו. ועדת חקירה לפחות תפסיק את התיאוריות האלה".

"אחרי מחדל כל כך חמור, עם מחירים כאלו כבדים - עם חפץ חיים חייב לתחקר בכלי הכי אפקטיבי את הנסיבות שהובילו אותנו לטבח החמור בתולדות המדינה", אומרת עו"ד שבות רענן, ממייסדות פורום נשות המילואימניקים ומראשי תנועת המילואימניקים, מהציונות הדתית. "הכלי הזה הוא ועדת חקירה ממלכתית שיש לה סמכויות חקירה נרחבות. רק ועדת חקירה כזו תזכה לאמון הציבור. בחירה בכלי חקירה אחר עלולה לפגוע באמון הזה".

כל הדוברים מסכימים שכדי לבנות את האמון המדובר - אמון שהוא הכרחי כדי להשתקם ולהתקדם הלאה - יש להקים ועדת חקירה ממלכתית. פרץ מסביר למה חשוב שהוועדה תהיה דווקא ממלכתית ולא ממשלתית. "לוועדת חקירה ממלכתית יש חובת עדות, כלומר, מי שמזומן אליה מחויב להעיד. אי אפשר להתחמק. סדר הגודל שלה אחר לגמרי משל ועדה ממשלתית. ועדת חקירה ממשלתית חוקרת אירועים נקודתיים, כמו למשל בריחת האסירים מכלא גלבוע. ועדה ממלכתית עוסקת באירועים גדולים בהרבה, כמו זו שקמה אחרי אירועי סברה ושתילה, ועדת אגרנט שקמה לאחר מלחמת יום כיפור או ועדת אור שקמה בעקבות מהומות 2000.

האתגר הראשון והגדול ביותר הוא הרכב ועדת החקירה. על פי החוק, מי שממנה את ההרכב הוא נשיא בית המשפט העליון, אך גם כאן יש מוקש. "כיום יש משבר אמון חמור של חלקים גדולים בציבור באדם הזה בפרט ובמוסד שבראשו הוא עומד בכלל", אומרת חורב מלול. "אין מחלוקת שצריך לחקור, אבל ללא אמון בהרכב הוועדה, אין בה טעם. אם הולכים על פי החוק - חבל על הזמן, על הדיו ועל האנרגיה. אז צריך לעשות משהו אחר. בחודשים האחרונים עמלנו ברבעון הרביעי על מתווה שבו כל אחד מהצדדים ירוויח משהו, אבל גם יצטרך לעשות ויתור כואב. וכל מי שחושב שאחדות זה קל - טועה. זה דורש ויתור ואומץ".

המתווים המוצעים

את המתווה של הרבעון הרביעי ניסח צוות מצומצם, ולאחר מכן הוא הועבר לדיון ולתיקון בקרב אלפי חברי התנועה. חורב מלול: "אנחנו מציעים שתי חלופות: הראשונה - שחברי הוועדה ימונו בידי נשיא בית המשפט וסגנו בהסכמה, והשנייה - שנשיא בית המשפט העליון או מי מטעמו ימנה עם נציג אופוזיציה ונציג קואליציה, ושההחלטה על אנשי הוועדה צריכה להתקבל פה אחד".

גם לתנועת המילואימניקים יש מתווה מקביל, שבו הם מציעים שהשופט סולברג יעמוד בראשה. "בגלל שאמון הציבור חשוב ומינוי השופט עמית לנשיא העליון נעשה בדרך עקומה, שגם אם אינה פגומה חוקית - היא בוודאי פגם באמון, חשוב שאת הוועדה הזו לא ימנה נשיא העליון לבדו אלא יחד עם המשנה שלו", טוענת עו"ד רענן. "השופטים עמית וסולברג ביחד יוכלו למנות את חברי ועדת החקירה הממלכתית".

הציבור יחליט

שאלה נוספת היא ממתי יש לחקור. עצם שאלה זו תמסגר את הסיפור וייתכן שגם תכתיב את המסקנה. "ניתן וראוי לבקש חקירה שתבין את ההתרחשות מביצוע תוכנית ההתנתקות ב־2005 דרך מדיניות ההכלה, פסיקות בג"ץ בנוגע להפעלת האש בקרבת הגדר וכיו"ב", מבקשת להדגיש עו"ד רענן.

ומה ייעשה במסקנות הוועדה? לטענת פרץ, המסקנות, שייגעו בדרג המדיני, יונחו לפתחם של הבוחרים. "מי שיימצא אשם, הציבור יחליט אם לבחור בו שוב". רענן: "מגיע לעם ישראל ובמיוחד למי ששילמו את המחיר היקר מכל, לדעת מה מקורות המחדל. מגיע לעתיד ישראל שנלמד מהכשלים הללו, כדי ש'לעולם לא עוד' לא תישאר סיסמה".