מתקפת פתע איראנית ו"החיידק" החות'י: מפת האיומים על ישראל

חלק גדול מנאומו של הנשיא טראמפ בעת ביקורו בישראל בערב חג סוכות הוקדש לעובדה שהמלחמה הסתיימה, וכך גם בהצהרותיו בביקור בארץ ובמצרים.

לא משנה כמה ננאם ונצהיר על סיום המלחמה בעזה, על השמדת האיום האיראני ועל שאר הזירות והאיומים, עלינו להישאר מפוכחים ומודעים לעובדה, שהמציאות מעט שונה מהאירועים החגיגיים ומהביקורים הממלכתיים.

במבט חטוף על זירות המלחמה, האתגרים הרבים ואי הוודאות הגדולה מלווה את מציאות סיום המלחמה בעזה:

עזה

הימים האחרונים מאז הוכרזה הפסקת האש ועד להחזרת 20 החטופים החיים ותחילת החזרתם של החללים, אנו רואים את חמאס, ארגון טרור ותנועה שלטונית בעזה, שלא מתכוונת לאבד את כוחה ואת חלקה בניהול רצועת עזה.

עד שנעבור ליישום השלב השני ושאר עקרונות מתווה טראמפ, לרבות הקמת והצבת כוח רב לאומי בעזה, פירוז החמאס מנישקו ויכולותיו (כדוגמת המנהרות) יעבור זמן רב שיאפשר לחמאס לבסס את כוחו ואחיזתו מחדש ברצועת עזה, כפי שהוא עושה בשבוע האחרון. אילו כלים יש לישראל למנוע הפרה של ההסכם? האם ברשותה היכולת לחדש לחימה ולתקוף את החמאס בכל מקום בו מזוהה הפרה (משיקום תשתית טרור ועד זיהוי חמושים)?

לפי הצהרות טראמפ, כנראה שלא. האם נתקדם במנהרת הזמן להצבתו של הכוח הרב לאומי ברצועת עזה? האם אז תהיה לישראל את חופש הפעולה לפעול התקפית ברצועת עזה? יש כאלה הטוענים שדומה המצב ללבנון שם מוצב עדיים כוח יוניפי"ל וישראל תוקפת ללא הפרעה. המציאות מעט שונה, שכן מרבית תקיפותיה של ישראל אינם לאורך הגבול שם מוצבים חיילי יוניפי"ל והחיכוך קטן בהרבה. בנוסף, בדרום לבנון כיום כמעט ואין אוכלוסייה אזרחית, ולכן החיכוך והגודל של רצועת עזה לא יאפשר בידול דומה.

איראן

הפער בין הנאומים וההצהרות הוא גדול, אומנם פרויקט הגרעין הוחזר לאחור ואיננו מהווה איום מיידי, אך בידי איראן נותרה יכולת של טילים בליסטיים ארוכי טווח המאיימים על ישראל בכמות מספקת (לפי הערכות ודיווחים שונים, כ-1500 ואולי אף יותר טילים), הכוללים כלי טייס בלתי מאויישים בכמות גדולה מאוד.

מיותר לחשוב ויותר מכך להיערך שאיראן ויתרה על שאיפותיה האזוריות ותוכניותיה הצבאיות, וגם לא בטוח שהיא ויתרה על רעיון שלוחיה באזור. כאשר אין הסכם כלשהו אחרי המלחמה, זה משאיר גם כאן, כמו במקרה עזה, מרחב ענק לתרגום כל צד לפעולות או הפרות של הצד השני.

בדיווחים האחרונים איראן החלה לשקם חלק מהתשתיות שנפגעו ביוני האחרון במהלך המלחמה. היכן עובר הקו של הפרה בוטה שבו ישראל לא תוכל להבליג ותאלץ לפעול למניעת החזרת המצב לקדמותו? הקו הדימיוני נתון לפרשונותו של מקבל ההחלטות, אך הוא קיים! וזאת מבלי להתייחס לצד השני, איראן, שיש לה את אופציית התגובה על המכות שספגה ביוני ועלולה להגיב במתקפת פתע.

חות'ים (תימן)

הצהרתכם כי הפסקת המלחמה בעזה תוביל להפסקת התקיפות נגד ישראל אינה מבטלת את האיום שחווינו בשנתיים האחרונות: כמעט 200 כלי טיס בלתי מאוישים ולמעלה מ־130 טילים בליסטיים. תפיסת הביטחון של ישראל, הן בהגנה והן בהתקפה, מאז שיגור הטיל הראשון מתימן ב־31 באוקטובר 2023, אינה יכולה ואינה צריכה להישאר כפי שהייתה קודם לכן.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו איום מסוג זה עלול לשגר חימושים לעברה בכל עת. יש להמשיך בתכנון ובהיערכות למערכה מקיפה שאינה מסתמכת אך ורק על תקיפות נקודתיות מתימן. ההיערכות צריכה לכלול שילוב של יכולות צבאיות רציפות ונגישות, שיקום וביסוס קואליציה בינלאומית רחבה לתמיכה בסיום המלחמה בעזה ופעלתנות נגד איום החות'ים, וכן ניצול קשרים והשפעה על כוחות אופוזיציה בתוך תימן כדי לערער את שלטון החות'ים. ללא מהלך כזה, נאלץ להמשיך לחיות תחת איום תמידי ולשמר מענה מיידי ומאורגן הן בהגנה והן בהתקפה.

ולמרות הכל

הפסקת הלחימה ברצועת עזה, החזרת כל החטופים החיים ובתקווה את החללים. אלה יצרו מציאות של תקווה לכל אזרחי ישראל, הזדמנות להסדרה אזורית רחבה, היא נראית רחוקה, היא תחייב אותנו להפגנת עוצמה צבאית ומנהיגות אזרחית. ייתכן ואף שנידרש עוד למבחנים צבאיים כדי לשמר את ההישגים עד לחיבור והשלמת המהלכים המדיניים, אלה תמיד יהיו רגל משלימה, מעט איטית יותר וככל שמעורבים יותר שחקנים ומדינות, היישום יהיה מורכב יותר.

אז המלחמה (אולי) מאחורינו, אך האתגרים עוד רבים ולפנינו ונדרש בתקופה הקרובה לשמר את המוכנות, הערנות וההיערכות לכל תרחיש אשר עלול להתפתח.

הכותב: תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי