טראמפ דחק את חמאס לפינה - ולראשונה לארגון הטרור יש מה להפסיד

השבוע האחרון הוכיח שוב עד כמה המציאות במזרח התיכון (ובעולם) משתנה, תזזיתית ולא צפויה. מה שהתחיל בפגישה בוושינגטון ובהצהרה על הסכמת ישראל לתוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ בתמיכת כל מדינות ערב, המשיך בקולות מצד חמאס שגובו בהסתייגות קטארית לתוכנית אחרי שיומיים לפני כן היא היתה בין התומכות, ועבר דרך אולטימטום שלושת הימים של טראמפ לקבלת התשובה של חמאס. עוד לפני שהארכת הנשיא תורגמה לערבית - כבר הגיעה תשובת חמאס, שהיתה "כן" עם "אבל" גדול מאוד. זה הספיק לטראמפ כדי להכריז שחמאס רוצה שלום, ושעל ישראל להפסיק מיידית את האש בעזה.

ראשית, טראמפ הכניס את כל האזור לאילוץ זמנים לקבלת עקרונות המתווה שגיבש, ומבלי להצהיר על כך הסכים להסכם בשלבים. לכן, אם עד לפני חודשיים דיברנו על שחרור חטופים בפעימות, נראה שעברנו להסכם בשלבים. תחילה יישום ארבעת העקרונות הראשונים בתוכנית: שחרור כל החטופים, הפסקת האש, נסיגה משמעותית של צה"ל ושחרור אסירים פלשתינים לפי המפתח שסוכם בעקרונות (אין הסכמה על זהות המחבלים). בהנחה שאלה שלבי היישום, זאת תהיה הפעם הראשונה אחרי שנתיים שבה ישראל תגיע להמשך יישום העקרונות כשעיקר המנופים בידיה, ולחמאס יהיה בעיקר מה להפסיד.

המשך יישום העקרונות, לרבות מנגנוני היום שאחרי - ממועצת השלום ועד לניהול הרצועה ושיקומה - ופירוז הרצועה מחמאס ומשאר ארגוני הטרור כשכל החטופים שוחררו, יאפשרו לישראל חופש פעולה לכל פעולה. זהו חופש שלא היה בידיה בשנתיים של מלחמה, וכל זאת כשצה"ל ערוך בפרימטר שמייצר עומק משמעותי בהגנה על יישובי עוטף עזה.

דווקא ישראל היא זו שצריכה לרצות לקדם את יישום ההסכם בחלקים, למצות ולסכם במהרה את התנאים לקיום שלושת העקרונות הראשונים, ואז להמשיך במשא ומתן ליישום כולל. המחיר - משא ומתן ללא אש וסיכון, ופתיחת הרצועה למעבר חופשי מדרום לצפון ולהפך של תושבים (ומחבלים) - הוא סביר, ואינו כזה שיחייב את ישראל לשבור את הכלים.

בין טעויות להפתעות

אנו נכנסים לימים מורכבים ומסוכנים. צה"ל ערוך בלב רצועת עזה, עם הנחיה לנצור את האש ההתקפית ולהיערך להגנה בקווים שבהם התייצב. תושבי עזה כבר מתנהלים כמו ביום שאחרי ומייצרים חיכוך גבוה ולא רצוי, ומחבלי חמאס, הגם שהם לא מרגישים חסינים לגמרי, עלולים לנצל את המצב לפיגועי גרילה ואף לניסיונות חטיפת חיילים.

אלה ימים שבהם על כוחות צה"ל לנהוג בתבונה ובערנות גבוהה, ולהימנע מטעויות גדולות שיביאו לאבידות בצד העזתי ולפגיעות משמעותיות בקרב כוחותינו. להימנע משאננות ומאווירת סיום מלחמה, להגדיל את הנוכחות ואת ההקפדה הפיקודית, להחמיר באישור מטרות התקיפה (אם יהיו כאלה), ולנסות להכיל את התגובות לאירועים שיהיו מחויבי תגובה באופן נחרץ, אך לא כזו שתדרדר את האזור ליציאה משליטה. זהו מבחן פיקודי ומבצעי עבור צה"ל כולו, עד לחייל הבודד בכל עמדה בתוך רצועת עזה. מבחן שבו כל טעות טקטית עלולה להפוך לאירוע אסטרטגי, ומזה צריך להימנע.

ולבסוף, כמי שמכירים היטב את חמאס, נצטרך להיות ערוכים להפתעות מצד ארגון הטרור. במקומות שחרור החטופים, בעיתויים, בהמשך הטרור הפסיכולוגי. אנו צריכים להיות מופתעים אם לא נראה משהו מסל ההפתעות הזה, וערוכים לקדם כל התפתחות שתבוא - ונקווה שלא.

ימים מורטי עצבים, מורכבים ונפיצים מאוד לפנינו לאחר שחיכינו שנתיים, ואולי אפשר לראות את התקווה בסופם של הימים הקרובים.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי