החיסולים לא הספיקו: השלב הבא במערכה מול החות'ים

פעולתה של ישראל וחיסול צמרת השלטון החות'י באותה תקיפה בראשית השבוע היתה משמעותית ביותר. עד כה מעולם ישראל לא הצליחה בפעולה התקפית אחת לסכל כמות כה גדולה של צמרת שלטונית של מדינת או ארגון אויב. ולמרות זאת, מי שסבר שהפעולה, מוצלחת ככל שתהיה תגרום לחות'ים לחדול מהשיגורים לעבר ישראל, טעה.

הבשורות שבפעולה הישראלית

הפעולה הישראלית המוצלחת הביאה איתה שתי בשורות חשובות, אף יותר מהתוצאה.

האחת: לאחר כמעט שנתיים של פעילות זירת הלחימה החדשה (תימן) שהוקמה בצה"ל (אגף המודיעין, אגף המבצעים, חיל האוויר ועוד) נתנה את תפוקותיה. בניית ואיסוף מודיעין, לרבות בזמן אמת עם יכולת לסגור מעגל התקפי וכל זאת 2000 ק"מ מגבולות ישראל, לא בעזה או בלבנון. מדובר בהישג ויכולות שיצטרכו להמשיך ולהשתכלל ולהתרחב גם לפעולות דומות כנגד איום טילי הקרקע/קרקע, פגיעה באתרי הייצור, שרשרת האספקה ותשתיות השיגור והטילים עצמם ואז נתחיל לראות השפעה משמעותית יותר על הפעולות שמנגד .

השניה: אם צמרת השלטון של החות'ים איפשרה לעצמה להתכנס במקום חשוף, בדירה לא מוגנת או מוסתרת, הרי שפעולת החיבול תגרום להם לנהוג באופן שונה. הם יהיו הרבה יותר הישרדותיים, הרבה יותר חשדנים, הרבה יותר נרדפים. כל אלה יגרמו להם לנוע ממקום למקום, דבר שיפגע ביכולות השליטה וההתנהלות.

מאיומים לפעולה רציפה

אם היתה מחשבה למקבלי ההחלטות כי המכה שספגו החות'ים וסיכול מרבית מההנהגה האזרחית יביא אותם לחשב את צעדיהם מחדש, היממות האחרונות הוכיחו שהפוך הדבר. היממה האחרונה עם ניסיונות שיגור של ארבעה טילים בשלושה מופעי זמן, יחד עם ניסיונות שיגור כלי טייס בלתי מאויישים, הוכיחו כי האיום מהדרום הרחוק עוד כאן.

לחות'ים יכולת מוגבלת, אך קיימת. מוטיבציה גוברת שלא בהכרח נובעת מחיבה יתרה לפלשתינים שברצועת עזה, אלא יותר משאיפותיהם העצמיות להכרה בינלאומית בשילטונם, ביסוס מעמדם המקומי והאזורי ולהפוך לכוח משמעותי במארג האזורי. מבחינתם הם נלחמו 7 שנים מול ערב הסעודית ויכלו להם, היו תחת מיתקפה אמריקאית של חודש וחצי ויכלו להם והם כבר כמעט שנתיים מתמודדים מול ישראל, מה שלא עשה והצליח אף ארגון או מדינה אחרת. אלה נותנים להם את רוח הגב להמשיך.

הדרך להתמודד מול האיום שמייצרים החות'ים הוא לא בהצהרות מתלהמות וספירת "מכות מצרים" (כדברי שר הבטחון), הדרך היא מערכה רציפה, נוכחת , התקפית של ריכוז מאמץ למספר ימים, מבוססת על מודיעין מדויק ויכולת לצוד יכולות שיגור (בדומה ליכולת שהופגה באירן) ומנהיגים. פעולה מעין זו מחייבת הקצאת משאבים רבים, בוודאי שעל רקע הרחבת המערכה בעזה והצורך כל הזמן לשמור מגע עם ההתרחשויות באירן זה מעלה את הצורך לבחור ולהחליט על העיתוי המתאים, אך לא יהיה מנוס מכך. אחרת "נצבור" עוד מספר שיגורים מתימן ונצא לעוד סבב תקיפות, ה 17 במספר כבר על שולחן המתכננים... , או שמא תוצאה חריגה של פעולה חות'ית תאלץ אותנו להגיב מיידית.

את המערכה הצבאית צריך לעטוף וללוות במהלכים מדיניים, לנסות ולגבש מחדש קואליציה בינלאומית עם ארה"ב ומדינות ערב באזור שחולקות את אותם אינטרסים ושותפים לאותו איום (מצרים, סעודיה, המיפרציות), לחזק את כוחות האופוזיציה המקומיים.

כמובן שהמרכיב המדיני מתכתב באופן ישיר עם מהלכים מדיניים בינלאומיים, שכרגע אינם מטיבים איתנו: המהלך הצרפתי להכרה במדינה  פלשתינאית, הרחבת המלחמה בעזה, הדיבורים של חלק מחברי הממשלה על צעדי סיפוח ביהודה ושומרון או בקעת הירדן כמעשה תגובה ליוזמה הצרפתית. ישראל צריכה לבחור את דרכה, לתעדף ולהגדיר מדיניות נוכח המציאות האזורית, מפת האיומים והאינטרסים וכל זאת מתוך שימת הביטחון הלאומי בראש סדר העדיפויות.

פחות להצהיר ולאיים ויותר לפעול , מעשיך ידברו ולא מילותיך.

נירמול מסוכן

את חילופי המהלומות הללו צריך להפסיק. אסור לנרמל את השגרה,  שאחת למספר ימים או אפילו מספר פעמים ביום, מיליוני ישראלים נדרשים להתפנות למרחבים המוגנים כאשר מאות ק"ג של חומר נפץ משוגרים לעבר מרכזי הערים (גם אם מכוונים לנתב"ג, לקיריה בתל אביב או לכנסת בירושלים) וראינו במלחמת "12 הימים" מול אירן מה פוטנציאל הנזק של טיל אחד כזה. הציבור שמגלה אדישות לאיומים מתימן צריך דווקא עכשיו להדק את ההתנהלות, המשמעת והאחריות האישית. אסור לנו לתת לצד השני את ההצלחה שהוא מחפש.

• הכותב הוא תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי