מאז 31 באוקטובר 2023 קשרו החות'ים את גורלם עם המערכה של ישראל ברצועת עזה. יותר מ-100 טילים ארוכי טווח כבר שוגרו לעבר מדינת ישראל, מרביתם המוחלט יורט או לא הגיע כלל ליעד משלל סיבות והסברים. כפול ויותר כלי טייס בלתי מאויישים.
היקף איומים חסר תקדים שכמעט ונורמל, כמעט שאינו משפיע על שגרת החיים והמיגון של האזרחים. יש לומר: תחושת השאננות והביטול לאיומים האלה איננה במקומה.
ישראל בתגובה נערכה היטב בהגנה וביצעה את ההתאמות הנדרשות, ויחד עם השותף האמריקני מספקת התראה בזמן לאזרח. בתוך כך, היא מצליחה לסכל באחוזים גבוהים את האיומים.
יש לזכור את הפגיעות הבודדות של הכטב"ם שפגע בדירה בתל אביב והרג אזרח, את הטיל סמוך לנתב"ג שהביא להפסקת התעופה על ידי מרביתן המוחלט של החברות הזרות לחודשים - והפגיעה ביום שישי האחרון של הטיל המתפצל בגינה פרטית בגינתון. ההגנה, אנחנו יודעים, אינה הרמטית.
בהתמודדות ההתקפית התחלנו עם קואליציה בינלאומית עוד בתקופתו של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שהיתה בעיקרה הגנתית, וכן את המערכה שיזם הנשיא דונלד טראמפ (ולאחר מספר שבועות הכריז על "ניצחון" וסגר את האירוע ללא הצלחות רבות).
גם ישראל מתחילת הלחימה מגיבה מדי פעם, לאחר צבירת אירועים או באירועי "אין ברירה" ומגיבה בעיקר בתקיפות אוויריות (ומעט בעזרת חיל הים), לעבר מטרות תשתית שמשוקמות די מהר, עד לתקיפה הבאה. כך סופרים 15 תקיפות בתימן ודבר לא השתנה בטון המאיים, וגם לא בשיטת הפעולה של החות'ים, שמצידם מבטיחים - ומקיימים.
אסטרגיה ודרכי פעולה
אחרי כמעט שנתיים של אותם דרכי פעולה ואותם איומים, הגיע הזמן לשנות חשיבה ופעולה. נדרשת אסטרטגיה אחרת, שנשענת על מודיעין תשתיתי (אחרי שנתיים כבר היתה צריכה לקום זירה במערכת הבטחון שתבנה ותעשיר את בנק המטרות), לתכנן מערכה רציפה עם נוכחות אווירית ומודיעינית קבועה (בדומה לאופרציה שבוצעה באיראן).
בנוסף, יש לחזור ולנסות לגבש קואליציה בינלאומית, לרתום את מדינות ערב שסובלות במישרין מהאיום (סעודיה, לדוגמא, נלחמה ללא הצלחה במשך שבע שנים עם החות'ים, ומצרים, שמחצית מכלכלתה מבוססת על תעלת סואץ), ובמקביל לעבוד ולחזק את שלושת כוחות האופוזיציה בתימן (שמענו אותם בימים האחרונים ולא כדאי להתעלם מהם).
את כוחות האופוזיציה יש להכשיר, ואז להשלים את המהלך הפנימי. זהו מהלך ארוך זמן, אבל נדרש להתחיל בו, אחרת הוא לא יקרה. נציין כי למוסד תפקיד מפתח ביצירת התנאים למהלך כזה.
את העקרונות הללו צריך להפוך לתוכנית פעולה, לבצע ובעיקר לנהל מול הצרכים והאילוצים של הזירות האחרות, שהרי מערכה כזו מורידה יכולות ומוכנות לזירות פעילות. לכן, בחירת העיתוי (הפתעה ותיעדוף) צריכה להישאר בידי ישראל.
כמו כן, שיטת הפעולה צריכה לכסות את כל מרכיבי הכוח בתימן; ממטרות שלטון והנהגה ועד מטרות תשתית צבאיות של ייצור ושיגור טילים. תימן כבר מזמן פיתחה לעצמה יכולות ייצור עצמאיות של טילים וכלי טייס בלתי מאויישים - אלה צריכות להיות מטרות בעדיפות עליונה לזירת המודיעין ולמטרות לתקיפה.
ריקוד תימני
המצב המסוכן ביותר הוא שהפסקת אש ברצועת עזה תביא להפסקת השיגורים מצד החות'ים, אך טועה מי שחושב שהאיום יעלם. אסור יהיה שהשקט יעוור את מקבלי ההחלטות. אסור לתת לאיום להתפתח ולגדול.
לחות'ים שאיפות אזוריות ותחושת הביטחון מהמלחמה עם סעודיה, וכן מהמערכה עם ארה"ב. איתגור ישראל נותן להם רוח גבית להגביה את השאיפות. ישראל תמיד תהיה המצפן אליו יכוונו את איומיהם ויכולותיהם.
האיום מתימן יחייב את ישראל להתאים את תפיסת הביטחון, ההגנה וההתקפה ליום שאחרי המלחמה בעזה. לא נוכל לחזור לימים של לפני 7 באוקטובר, את הריקוד התימני הזה נצטרך לעצור ואיתו גם ניאלץ להתמודד בעתיד הנראה לעין.
הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו