כיבוש הרצועה: שתי השאלות העיקריות שנתניהו צריך להשיב עליהן

רעיון הפעימות בהסכמים לשחרור החטופים בא לעולם ביוזמה ישראלית, של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני שנה ויותר, כשהיה ברור שהדרג המדיני איננו בשל לדון בשתי שאלות הבסיס שהלכו יחד עם נסכם שחרור כל החטופים – הפסקת המלחמה ונסיגת צה"ל מהשטחים שכבש והשתלט, הדיון "ביום שאחרי" והחלופה השילטונית של החמאס ברצועת עזה.

בינואר האחרון, לפני כחצי שנה נכנסנו למעשה ליישום ההסכם בשלבים וישראל היתה זו שהפרה את הסיכומים (שהושגו בחסות ארצות הברית), העיקרי שבהם, להתחיל ביום ה-16 להפסקת האש בדיונים על הפסקת המלחמה והמשך שחרור שאר החטופים, לכל הייתה ברורה הסיבה שישראל שברה את הכלים, הפרה את ההסכם ושבועות לאחר מכן חודשה המלחמה והחל מבצע "חרבות גדעון".

לאורך כל החודשים מאז פברואר 25' התקיימו נסיונות לתווך במו"מ, תחת רעיון הפעימות, ללא כל הסכמה או התקדמות וכל שביב של אופטימיות התחלף מהר מאוד באווירת נכאים ודרך ללא מוצא.

בכל אותה עת המשיכה ישראל לדבוק ברעיון (שלא הוכיח עצמו כמעט במשך שנתיים) שרק לחץ צבאי יביא את החמאס להתגמש ולשחרר חטופים וכיבוש שטחים והחזקתם הקבועה יהיה מנוף מספיק מאיים על החמאס שיביא לגמישות במשא ומתן, לא זה הצליח ולא זה הצליח. וזה כמובן לא מפריע לאותם שני רעיונות להמשיך ולהיות מופרחים לאוויר, גם היום.

שינוי הכיוון לפני פחות משבוע, עם הודעת לשכת ראש הממשלה, כי מעתה רק הסכם כולל לשחרור כל החטופים בפעימה אחת הוא המודל היחידי הרלוונטי הביאה להרמת גבה והותיר שתי שאלות עיקריות:

1. למה דווקא עכשיו? מה קרה בימים האחרונים שלא קרה בשבועיים או בחודש האחרון? מה שבטוח שבהקשר הפעילות הצה"לית ברצועת עזה לא חל שינוי כזה דרמטי שהביא את שינוי הכיוון.

2. איך פעולות הממשלה מתכתבות עם שינוי הכיוון? כאשר באותה נשימה צה"ל מונחה להציג תוכניות להרחבת המלחמה וראש הממשלה מצהיר שרק הכרעה צבאית של החמאס תביא לשחרור החטופים? ואלה סוגיות שבימים הקרובים תיתקבל החלטה.

אם באמת הייתה עושה ממשלת ישראל שינוי כיוון ומשנה את תפיסתה לגבי אופן שחרור כל החטופים, היינו מצפים לראות פעולות והצעות שמיישרות קו עם אותו שינוי – למשל, הצעה לסיום הלחימה, היערכות על מרחב הפרימטר, שלטון חלופי לחמאס ומודל שיקום תמורת פירוז או כל הצעה אחרת עם מרכיבים משתנים לעקרון הבסיס של סיום הלחימה.

אבל הבחירה להצהיר על שינוי כיוון במאמצים לשחרור החטופים, וביד השניה להורות על הרחבת הלחימה לכיבוש כל הרצועה ולהכריע צבאית את החמאס - זה אירוע שעלול לארוך מספר רב של חודשים, ואף יותר משנה. איך וכמה זמן ייקח לכבוש את מרחב העיר עזה עם ריכוז של כמיליון פלשתינים? האם לא ברור מה משמעות "שעון זמן" החטופים על כל פעולה מסוג כזה?

להסתתר מאחורי ההצהרה שהחמאס ניתק מגע והפסיק את המשא ומתן איננה הנחה מקלה לממשלת ישראל, עדיין החובה היא בצד שלנו לייצר חלופות והזדמנויות לחידוש התהליך, כאלה שיאמתו את שינוי הכיוון. אין לנו את הזמן ולא את הפריבילגיה להסתתר מאחורי סירובו של החמאס לנהל משא ומתן – הוא היה ונשאר אויב אכזר ונתעב, אבל הוא מחזיק ב-50 מאזרחינו, חיילינו, אנשינו ולנו החובה לעשות שינוי כיוון אמיתי ולהשיבם אתמול, לא מחר ולא בעוד שבוע.

יואיל ראש הממשלה או השר המוביל את המשא ומתן ויתווך לנו האזרחים את משמעות ההודעה על שינוי הכיוון והמעבר לרצון שחרור כל החטופים בפעימה אחת, האם ישנם שיקולים אחרים נסתרים: הצונאמי המדיני, או ההבנה שהחמאס לא יסכים ממילא להצעה או סיבה אחרת.
מגיע לנו לפחות לקבל תשובות וגם את ה...חטופים.

הכותב הינו תא"ל (במיל'), לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי