בזמן שבכנסת ישראל מנהלים ויכוחים קטנוניים, סופרים קולות בקואליציה ובאופוזיציה, ומטלטלים את הציבור במאבקים על חוק הפטור מגיוס, חיילי צה"ל נלחמים ונופלים בשדה הקרב של עזה. בשעה שחברי כנסת מנסים לקושש רווח פוליטי קצר טווח, משפחות בישראל קוברות את טובי בניהן.
אי אפשר לנתק את הדיון על חוק הגיוס מצו השעה. כבר שנה ותשעה חודשים ישראל מצויה במלחמה. לא עוד סבב, לא עוד מבצע, אלא מלחמה מתמשכת על הבית, על החיים, על הקיום היהודי בארץ הזאת.
מי שמוביל את המלחמה הזאת בפועל הם חיילי הסדיר ולצידם חיילי המילואים - אבות לילדים, בעלי עסקים, סטודנטים, רופאים, אנשי הייטק, מורים וחקלאים שחוזרים שוב ושוב לשטחי הלחימה בעזה, בצפון ובאיו"ש.
הם לא באים בגלל תמריצים ומענקים. הם פשוט באים כי צריך, כי זו המדינה שלנו.
עוסקים במנגנוני התחמקות
דווקא עכשיו, כשהציבור כולו מבין את גודל השעה, כשברור יותר מאי פעם שאין לנו קיום בלי מי שמחזיק את הנשק ומסתער קדימה, יש מי שבוחר להתעסק בפטורים, בהקלות, במנגנוני התחמקות או בניסוחים מעורפלים בחוק הגיוס. והוא בוחר בחרפה.
ולא, לא מדובר בשאלה הלכתית, חברתית או מגזרית בלבד - אלא בשאלה מוסרית בסיסית: האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשאת על גבה ציבור שלם שלא נושא בעול הביטחוני, גם כאשר המדינה כולה בלהבות?
מי שמבקש לשמר את הפטור הגורף מהשירות, או לדחות שוב את ההכרעה בשם "הרגישות הפוליטית", פוגע לא רק במבצעיות, אלא גם באחדות החיונית לחברה הישראלית תמיד - אבל בעת הזו יותר מתמיד.
אין דבר שמפורר את הלכידות הישראלית יותר מתחושת העוול של חלק גדול מהעם. אין דבר שזועק לשמיים יותר מאי הצדק שבין מי שמשלם מחיר אישי כבד לבין מי שחומק מכך, בחסות החוק.
דווקא עכשיו, כשדם הלוחמים לצערנו טרם יבש, עלינו להפסיק את כל המשחקים וההתחמקויות, להסדיר שירות לכל ולחזק את השותפות האמיתית. כדי שנהיה ראויים לנופלים, אנחנו חייבים גם להיות ראויים אלה לאלה.
הכותב הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון וקצין בגדוד 71 של חטיבת הצנחנים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו