"איך לסיים את המלחמה? האתגר הכפול מול איראן

ישראל במלחמה יותר מ-20 חודשים, "חרבות ברזל" נכפתה עלינו לאחר אותו מחדל של שבת בבוקר ה 7 באוקטובר ונקלענו לסיטואציה בלי הרבה הכנות ובלי הרבה דילמות לאן יתפתח אותו אירוע שבו פתח החמאס.

המלחמה שבה פתחה ישראל נגד איראן לפני כ-11 ימים היא אחרת. שנים של דילמות, התלבטויות, איומים, הכנות ודיונים. ההחלטה על יציאה למלחמה מעולם לא היתה ולא תהיה קלה.

נכון שזה יהיה הכלי האחרון בארגז הכלים של מקבלי ההחלטות בכדי לקדם או לשמר את האינטרסים הלאומיים וכאלה שיממשו את תפיסת הביטחון הלאומי. ההחלטה על יציאה למלחמה היא מההחלטות המנהיגותיות הכי מורכבות ומאתגרות שיש, אם לא הנעלה שבהן. האם באמת איראן הייתה קרובה מרחק חודשים ספורים מפצצה גרעינית? מניח שבעתיד נדע יותר.

על עובדה אחת אין מחלוקת, צמחה לידנו מפלצת שמאיימת על קיומה של מדינת ישראל, שלא מסתירה את שאיפותיה וכוונותיה ואם יש לקח אחד מ-7 באוקטובר, הרי שלאיומים כאלה מקרוב ומרחוק אסור לתת להמשיך ולגדול. בסוף זה מתרגש עליך ולא תמיד אתה מוכן לכך.

אנו רואים ועדים למשמעויות של ההחלטה על יציאה למלחמה, סיכון אדיר לכוחות וחיילי צה"ל (אף מקבל החלטות לא רוצה לקבל מדי יום את הודעות ה"הותר לפרסום"), סיכון לא קטן ואף גדול יותר לעורף האזרחי, פגיעה בכלכלה, פגיעה במיצוב ובדעת הקהל העולמית ועוד לא מעט השפעות. כשהמלחמה היא מוצדקת, כולם מגויסים, כולם מבינים וכולם חלק מהמערכה, חזית ועורף כאחד.

סגירת מלחמות

אם ההחלטה על היציאה למלחמה היא קשה ומורכבת, אנו עדים שההחלטה על סיומה וסגירת המלחמה קשה לא פחות. מלחמה אמורה להתנהל על פי מטרות שקובע הקבינט, הן המצפן להכוונת תוכניות ומהלכי הצבא.

סיום וסגירת מלחמה הוא תהליך מורכב שדורש שילוב של צעדים פוליטיים, דיפלומטיים, חברתיים ולעיתים גם משפטיים. אם היציאה למלחמה מתבצעת בקונצנזוס והסכמות רחבות (כך היציאה למלחמה נגד החמאס וחיזבאללה וכך במלחמה נגד אירן), הרי שסיומה וסגירתה סודקת את אותן הסכמות, מרובת מחלוקות ודיעות, כולל שיקולים שאינן מן ניהול המלחמה והשגת מטרותיה ו"הפתרון" לאותן מחלוקת, המשכה של המלחמה. מלחמת "חרבות ברזל" נמשכת למעלה מ-20 חודשים ואת סיומה איננו רואים באופק ולא בגלל הישגי הצבא, המלחמה מול איראן שנמצאת בשבוע השני להתרחשותה ועוד בראשיתה.

סגירת המלחמה מול אירן

סיום המלחמה מול אירן אינו דומה לסיום מלחמה "קלאסית" בין שתי מדינות עם גבול משותף, מדובר בעימות מורכב, המתרחש באופן ישיר ובאמצעות שליחים (PROXY מדינה ולא ארגון כפי שהורגלנו בעימותים ובמלחמות בעשורים האחרונים, מדינה ששאיפותיה להשמיד את ישראל ולשם כך מפתחת תוכניות שאפתניות של איומי טילים ויכולת גרעינית (אף מדינת אויב בעבר לא הציבה עצמה במצב כזה).

למרות הקושי והמורכבות, אין מנוס מהגדרת מנגנוני הסיום וסגירת המלחמה בתנאים ובאינטרסים שיבטיחו את ביטחונה של ישראל:

• הבשלת התנאים המבצעיים והשגי צה"ל – פגיעה משמעותית וגריעת יכולות משמעותיות של איום הטילים הבליסטיים.

• פגיעה משמעותית ורב מימדית בפרויקט ויכולות הגרעין, מפגיעה בידע (מדענים, ארכיון וכדומה), שרשרת הייצור (מעבדות ומפעלי ייצור של תתי מערכות ויכולות) ותשתיות של מתקני גרעין הפזורים ברחבי אירן – במבחן מאוד פשוט, בכל מקום ואתר שצה"ל (אמ"ן, חיל האוויר וחקר ביצועים) יודע להצביע על הישג מעל הסף שנקבע, נדרש לתקוף ולהשמיד.

• לארצות הברית תפקיד מכריע ומחייב בכל הסכם או הסדרה, לפי התנאים שמשרתים את ביטחונה של ישראל ובניית מנגנוני בקרה ואכיפה אפקטיביים שלצידם צעדי סנקציות בלתי מתפשרים.תפקיד שאיננו מותנה בתקיפה בפועל באתר פורדו או אתרים אחרים, אין ספק שתקיפה פעילה תעצים ותקרב את מנגנון הסיום בהובלת ארה"ב.

• סגירת המלחמה מול אירן כמפתח לסגירת שאר המלחמות והעימותים באיזור, בראש המלחמה מול עזה ושחרור החטופים – על ישראל לכרוך את סגירת המלחמה מול איראן בהסדרה איזורית רחבה ממקום של עוצמה וגריעת יכולות ואיומים של האויבים בסביבה הקרובה והרחוקה.

אחרית דבר

סיום העימות מול אירן ידרוש לא רק מנגנון אחד, אלא שילוב של דיפלומטיה, הרתעה, הישגים צבאיים מוחלטים, הרתעה, תמריצים ולחצים, תוך ניהול זהיר ומחושב של הזירות והאיומים בהן נמשך העימות.

לעולם לא נגיע ל"פתרון שלם" ומוחלט, אבל אנו קרובים ליצירת התנאים וההסכמות לטווח זמן ארוך. את המלחמה נגד איראן לא נכון ולא ניתן למשוך ל"מלחמת נצח" או "מלחמה לתמיד".

תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי