חרדים, אל תבנו עלינו: נתעקש שהמציאות הישנה לא תחזור

זוהי הודעה למפלגות החרדיות: בחירות לא יעצרו את השינוי. מה שהיה לא יהיה עוד. זה נגמר. אני בעד בחירות. הסברתי מספיק פעמים שהממשלה הזאת לא יודעת לנצח במלחמה, לא יודעת לתחקר את המחדל הכי גדול בתולדותינו ולשקם את המדינה, החטופים לא חוזרים, ועיקר העיסוק הפוליטי הוא שימור השתמטות המונית מהצבא. מיום ליום נראה שהנתק מהמציאות רק גדל.

אני בעד בחירות, אבל שיהיה ברור לעסקני החרדים כי ביום שאחרי אנחנו נכפה גיוס לצה"ל. בחירות לא יובילו לשקט תעשייתי. שקט הוא רפש. נגמר. אסור לשתוק לגבי הכלת חמאס, לגבי הסיאוב של הממשלה, לגבי "הקטארים המורכבים", ואסור לשתוק לגבי "צבא קטן וחכם", צבא שמבוסס על מילואימניקים מועטים שעושים מאות ימים.

לא עוד אזרחים ישראלים שמקבלים תקציבים מהמדינה אבל לא תורמים כלום. לא אכפת לי מה הבטיחו לכם במרכז־שמאל. איזה דיל יש מבחינתכם ליום שאחרי הבחירות. שום דף לבן ריק שהציעו לכם לא יחזיק מעמד.

אני וכמוני הרבה מאוד בעלי הזכות לשאת בנטל עומדים להתעקש שהמציאות הישנה לא תחזור. זו התחייבות. נדע לכפות זאת בכוח על המערכת הפוליטית. מלכתחילה זה לא היה סביר שיהיו פה כאלה שיתגייסו בכוח החוק, ואחרים יזכו בפטור מכוח המגזר שלהם.

ציבור אדיר שכולל חילונים ודתיים שיתגייסו, ישרתו במילואים ויסכנו את חייהם, ומנגד בעלי דם כחול שכל מה שהם צריכים לעשות זה להיוולד - ויש להם פטור. חלקם תלמידי חכמים, חלקם עובדים בשוק השחור. זה לא היה סביר אף פעם, אבל מאז תחילת המלחמה זה כבר לא עניין של סבירות אלא של הכרח. אי אפשר לקבל את הבריחה ההמונית הזאת מהגנה על המולדת.

חייבים חיילים, יש כמות אדירה של פצועים והרוגים. חייבים ערבות הדדית במלחמה שנמשכת כל כך הרבה זמן.

ומה אנחנו מקבלים? בדיוק הפוך - מסע פוליטי לשימור ההשתמטות ההמונית. מקבלי החלטות ששולחים אותי ואת בני משפחתי לסכן את חיינו, אבל את עצמם ואת בני משפחותיהם הם שולחים לפטור. זה לא הגון, לא הגיוני, לא יהודי, ולכן זה עיקרון בתיקון המדינה. נפל דבר.

רק השבוע נהרגו ארבעה חיילים. אחד מהם בן של חבר משפחה. האב ואחי היו ביחד בגולני לפני שנים. הבן, עומר ואן גלדר, נהרג בגבעתי. אחי עדיין משרת במילואים כמו כל המשפחה שלנו. גם אצל ואן גלדר כולם משרתים. דור אחרי דור. לומדים ומשרתים. אי אפשר לקבל פער כזה כשאחרים בוחרים להתנתק.

השבוע, בזמן שנהרגו חיילים, המערכת הפוליטית היתה עסוקה במה שיעשו המפלגות החרדיות. האם יפרשו? יפזרו את הכנסת? רק איומי סרק? אז הנה התשובה לכם, עסקני החרדים ועסקני הקואליציה: זה לא משנה. תעשו מה שתעשו - בסוף היום אנחנו נהיה שם.

נוודא, לא ניתן, נתעקש, שכל ממשלה ציונית תכפה שוויון. חוק ברור שבו כל אזרח ישראלי משרת. ערבי, יהודי, שמאלני או ימני - יעשה שירות בצה"ל או שירות לאומי. ומי שלא ישרת - לא יקבל שקל מהמדינה ולא יבחר ולא ייבחר לכנסת. לא יהיה בממשלה ולא יפרוש ממנה. לא יהיה בקהל ישראל, לא במלחמת מצווה ולא בתקציבי המדינה.

מילים באוויר

נתחיל במובן מאליו: סיוע הומניטרי שעובר לרצועה מפחית את הלחץ על חמאס. כשהלחץ יורד, יש פחות מוטיבציה אצל האויב לעסקת חטופים.

הממשלה הזאת הבטיחה באלפי הצהרות שלא יעבור סיוע "אפילו לא גרגיר". השבוע מתברר שלא רק שעבר סיוע, אלא שאנחנו מממנים אותו ביותר מ־700 מיליון שקל. זו החלטת ממשלה. בן גביר וסמוטריץ', כ"ץ ונתניהו. הם החליטו, הם אחראים, הם מעבירים. איך בדיוק חמאס יישבר כשמוזרם אליו אוכל?

לא היועצת המשפטית החליטה, לא השמאלנים, אלא הממשלה שהודיעה שתנהג הפוך. וזו בדיוק תמצית הבעיה שלי עם ההנהגה הפוליטית - אין שום קשר בין הצהרות למעשים, בין הדרישה מהעם המופלא לתרום ולהקריב לבין הבריחה האישית והלאומית שלהם מהקרבה ומתרומה למדינה.

בדומה להתנתקות, תומכי הליכוד ונציגיהם בתקשורת מיישרים קו. אין הפגנות בנושא, אין תלונות. מ"לא יעבור סיוע" עברנו ל"אין ברירה אלא לעזור לעזתים".

יולי על המשמר

זו תעודת כבוד להיות מודח מתפקיד פוליטי על רקע ההתנגדות שלך להשתמטות מהצבא. בזמן ששורה שלמה של חברי ליכוד עם עבר מפואר שותקים מפחדנות, יולי אדלשטיין, כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, ניהל שיח רציני ומעמיק עם ארגוני המילואימניקים.

הדרישות שלו למקלות ולא רק לגזרים כדי שכולם יתגייסו הן היגיון בריא. שום דבר אחר לא עבד. נתניהו, כפי שאמר בקולו לאחד ממנהיגי הרבנים, לא רוצה לשנות, המלחמה לא הזיזה אותו מהצורך העליון בקואליציה.

בעיניי זה פשוט: ציונות מחייבת הגנה על המולדת וגיוס לצה"ל. מי שפועל נגד, פועל נגד הציונות. אלפי מילים נגד אדלשטיין ובעד מריחת הציבור הישראלי לא ישנו את האמת הבסיסית.

פינה טובה: בתוך השכול של כל כך הרבה משפחות, יש מאמץ גדול של העמותות הוותיקות בישראל לעטוף את ההורים השכולים. "אור למשפחות" דואגים להוציא אותם לטיולים ולתת תמיכה. "אחים שלנו" דואגים לאחים השכולים כדי שיהיה להם פתחון פה.

מי שנותרו במעמד לא ברור אלה בנות הזוג. חלקן היו שנים ארוכות לצד הנופל, ומרגע שנפל, כשהן ללא מעמד רשמי, הן נותרות ללא כלום. עמותת "הותיר אחריו חברה" נוסדה כבר ב־1998, בימי דרום לבנון. המטרה היתה לספק תמיכה נפשית ומעטפת לבנות הזוג.

יש נשים שסוחבות איתן את הכאב והטראומה גם אחרי נישואים והקמת משפחה, תהליך שבפני עצמו הוא מסובך. "הותיר אחריו חברה" שמה לעצמה למטרה להיות שם עבור בני ובנות הזוג של החללים ולתמוך בהם החל מהרגע הראשון.

הם זקוקים למתנדבים ומתנדבות לצוותי הליווי של מערך החירום, בעיקר אנשי מקצוע מתחום הטיפול (פסיכולוגים, עו"סים וכדומה) ולתרומות. חפשו בגוגל "הותיר אחריו חברה".