עם ישראל התגלה במלוא הדרו: בואו נדבר על העובדות

אחרי יותר מ־600 ימים, חייבים להכיר בכך שנתניהו וממשלתו לא יודעים להגדיר את הניצחון במלחמה, ולא לסיים אותה. מלחמת חובה שנכפתה עלינו, לא מלחמה פוליטית. מלחמה עם הישגים משמעותיים ושתי משימות ברורות: השמדת חמאס ושחרור החטופים.

למרות זאת, כבר זמן רב מימוש היעדים מעורפל לחלוטין בגלל דרג פוליטי מלא סיסמאות וחולשה מנהיגותית. לכן אחרי כל כך הרבה זמן, ועם משבר אמון גדול, צריך לדבר רק עובדות ולא ויכוח פוליטי. נתחיל בחזית הלחימה:

1. הושמדו מרבית התשתיות ההתקפיות של חמאס, ורוב המנהרות האסטרטגיות מוכרות ועברו טיפול.

2. רוב הדרג הפיקודי של חמאס חוסל.

3. יש אזורים שבהם לא תמרנו בצורה משמעותית מחשש לפגיעה בחטופים.

4. שנה וחצי מאז עלו הרעיונות על מתחמים מאובטחים לריכוז אוכלוסייה ולחלוקת מזון, בוצע השבוע פיילוט. בין היתר, כמענה לדרישות הקהילה הבינלאומית. זה קורה מאוחר מאוד ולא בצורה בשלה, העזתים בזזו את המקום, וחמאס השתלט על הדרכים.

5. ערב "מרכבות גדעון", במשך כחצי שנה, היה קיפאון מבצעי. ללא החלטה של הדרג המדיני, ללא תמרון וללא משא ומתן יעיל.

6. עכשיו מופעלות בעיקר חטיבות הסדיר לתמרון מוגבל בעזה.

7. אין מספיק חיילים. זו הסיבה שהעלו את מספר ימי השירות בשנה לחיילי המילואים מ־70 ימים ל־120 ימים השנה.

8. המילואימניקים שנקראו בתחילת המלחמה ממשיכים להגיע שוב ושוב, וקיימת שחיקה של עשרות אחוזים בהתייצבות - שחיקה טבעית לאור העומס המטורף, ולא שחיקה אידיאולוגית.

9. כ־13,500 פצועים והרוגים וכמות גדולה של פוסט־טראומטים שיורדים מהסד"כ משפיעים ישירות על יכולת ההיערכות.

10. הדרג הפוליטי מתחמק מלפתור את בעיית הסד"כ.

11. איראן היתה ונותרה הגורם הבעייתי במזרח התיכון. ללא השמדת היכולת הצבאיות שלה, האיום לא ייעלם עם השמדת רוב היכולות של חמאס.

12. הציר השיעי התפרק מחלק גדול מיכולותיו בעקבות המתקפות הישראליות. חיזבאללה וחמאס ארגונים מוחלשים. זה הישג ושיפור דרמטי במציאות הביטחונית הישראלית.

13. חסרים קווי ייצור כחול־לבן לתעשיות הנשק, בדומה לשנות ה־50. החוסר הזה הביא להפעלת לחץ על ישראל בעצירת המשלוחים מארה"ב בממשל ביידן.

14. תוכנית טראמפ להגירה מרצון נותרה רעיון באוויר. הדרג הפוליטי דיבר הרבה, אך לא נעשה אפילו צעד מעשי אחד. עזתי שרוצה להגר - אין לו למי לפנות.

15. לא הוצגו עד עכשיו קווי סיום למלחמה. הצעתי: להישאר בציר פילדלפי, בתוחמת צפונית (שליטה על שדרות ונתיב העשרה), בפרימטר ובציר נצרים. אפשר לטעון אחרת. מה הם קווי הסיום של מדינת ישראל? עד עכשיו לא הוצג דבר.

סיכום בעורף - מרחב פוליטי:

1. ההנהגה הישראלית לא קיבלה אחריות על 7 באוקטובר. איש לא התפטר, ביקש סליחה, הציג מסקנות אישיות. כלום. לא קשור אליהם.

2. השיח הפוליטי חזר בכל הכוח לערב המלחמה. קריאות "בוגד", שנאה באירועים פוליטיים, אלימות נגד משפחות חטופים בהפגנות.

3. העובדה שיש ישראלים בשבי חמאס היא פצע פתוח בחברה הישראלית. מנוע לחוסר יציבות פנימי.

4. שיטת הממשל הישראלית, הפרדת הרשויות והמחסור באיזונים ובבלמים בין הרשויות קרסו במלחמה. נדרשת רפורמה משמעותית במערכת המשפט, כולל בתפקיד היועמ"שית. שינוי שיטת הממשל, קביעת חוקה והגבלת כהונה לראש הממשלה, הורדת כוחם הפוליטי של מי שלא תורם למדינה. הממשלה הנוכחית לא מסוגלת לעשות דבר מאלה.

5. קטאר ואיראן מימנו מבצעי השפעה חסרי תקדים בישראל. רשתות חברתיות, משפיענים ונציגים, כולל על פי החשד בקרבת ראש הממשלה. חלק ממבצעי ההשפעה נועדו לפרק את הסולידריות החברתית. ללא קשר לחוק היבש על הגדרת אויב ושיתוף פעולה, החדירה ללשכת ראש הממשלה מחייבת ועדת חקירה נוספת.

6. החזרת דמות המילואימניק כאידיאל ציוני החזירה סל ערכים של דוגמה אישית, אחריות וערבות הדדית. הפוך לדרג הפוליטי.

7. הציבור הישראלי נרתם בהמוניו למען משימות לאומיות. בכל מקום שבו היה פער או חוסר בגלל היעדרות המדינה, מי שמילאו את הצורך הם ארגוני החברה האזרחית ומתנדבים חדשים. עם ישראל במלוא הדרו התגלה במלחמה.

8. היחלשות משמעותית של המובילים הפוליטיים הוותיקים (אין היעלמות, רק היחלשות), והיווצרות ריק מנהיגותי שבו הזדמנות גדולה לתיקון.

אבל למה ככה?

האלוף דוד זיני הוא אדם ראוי ורציני, ואם רוצים למנות ראש שב"כ מהצבא הוא יכול לעמוד במשימה. אז למה לכל הרוחות נתניהו ממנה אותו כאילו זה ספין פוליטי? למה זה מגיע לו? עד כמה זה מסובך לקיים ראיונות מסודרים לשלושה מועמדים, לברר עם הייעוץ המשפטי מה המגבלות בגלל פרשת קטארגייט ולמנות אותו בדרך המלך.

לשאול את המועמד מה דעתו בנושאי הליבה - הפעלה אנושית, שימוש בטכנולוגיה, פעילות היחידה המבצעית. איך מתמודדים עם ערביי ישראל והמעורבות של שב"כ בפלילים שם. איפה הוא מזהה את נקודות הכשל ערב 7 באוקטובר. כל כך הרבה משימות יש לראש שב"כ, ובסוף פוגשים אותו כגנב ברכב ומחליפים כמה מילים? זה עוול לזיני ועוול למדינת ישראל.

ועוד דבר לתומכים ולמתנגדים שקובעים את גישתם למינוי לפי הכיפה שעל ראשו. נתניהו טוען שעקב אחריו 18 שנה. זה שקר, כמובן, הוא לא ידע מי זה זיני כשהיה מג"ד 51. כמו רוב יוצאי הציונות הדתית שקיבלו אחריות וגדלו במערכת, זיני אם יתמנה ינהג באופן ממלכתי ואחראי. אותה סאגה עברנו במינוי רוני אלשיך, יורם כהן ועוד רבים וטובים שנתניהו חשב שהכיפה שלהם קשורה אליו, ולא לערכים שלהם כשליחי ציבור. 

פינה טובה: הבן של מיכל אסבן נפצע קשה בעזה. כמו משפחות אחרות, כשמיכל ומשפחתה הגיעו לבית חולים, הם מצאו עצמם בעולם חדש שבתוכו כאב אבל גם אופטימיות. מתוך החוויה האישית הקימה מיכל את עמותת "אמא לביאה".

בהתחלה חילקה לאימהות במצבה תכשיטים שעשתה במו ידיה, אחרי זה ארגנה פעילות לכולן, וכיום הן כבר טסות ביחד, פוגשות זו את זו ונותנות גיבוי וסיוע לאחרות. המשימות נעות ממענה לבעיות ביורוקרטיות ועד תמיכה רגשית ומענה הוליסטי למשפחת הפצוע.

"שמנו לנו למטרה, מניסיון אישי כואב, לפרוץ דלתות נעולות ופשוט להקשיב למי שאף אחד לא מקשיב לו". פגשתי את מיכל לפני שבוע, הרצון שלה ושל חברותיה יכול לחולל פלאים. עכשיו צריך לעזור להם בכל דבר - תקשורת, ריכוז פעילות, התנדבות ותרומות כספיות, כמובן. רוצים לסייע? חפשו בגוגל "אמא לביאה".