לא רק עניין של שוויון: שתי הסכנות הגדולות של חוק הפטור מגיוס

אחריותו האישית של הרמטכ"ל לכשירות הצבא מקיפה את כל מרכיבי הכוח הצבאי. לא פחות מאחריותו לכשירות וכוננות אמצעי הלחימה ומלאי התחמושת, חיונית אחריותו למוכנות וכשירות החיילים. במכלול הכולל, הסוגייה מחייבת גם את בחינת סדר הכוחות הנדרש בכמות ולא רק באיכות.

ביום בו סיים רא"ל אייל זמיר את תפקיד סגן הרמטכ"ל, התריע על חוסר בסדר הכוחות של צה"ל בעיקר ביבשה. מאז שבעה באוקטובר 2023, הובהר היטב כי צה"ל חייב לגדול בכמות היחידות הלוחמות.

מצוקת החסך בכמות היחידות, מטרידה בשני ממדים עיקריים: הממד הראשון נובע מצורכי המלחמה המתמשכת בכל הזירות. בוודאי לנוכח ההחלטה להרחיב את הלחימה ההתקפית ברצועת עזה. הממד השני נובע מצורכי הגנת הגבולות שתובעים סדר כוחות גבוה בהרבה מזה שהיה מושקע בביטחון השוטף עד בוקר שבעה באוקטובר.

המשמעות היא שגם אם המלחמה מסתיימת, הקצאת הכוחות להגנת הגבולות בכלל הפיקודים המרחביים, לא תוכל להתממש ללא שילוב רחב של יחידות המילואים - מה שיטיל על משרתי המילואים ועל המשק הישראלי עומס גדול מכל מה שהיה מוכר בעבר.

לא רק עניין של שוויון

במבט כולל של משוואת הביטחון הלאומי, על הרמטכ"ל מוטלת האחריות לניהול מכלול המשאבים שהמדינה מקצה לו למימוש אחריות הצבא לביטחון. בתוך כך, האחריות לניהול משאב כוח האדם בשעה זו היא ראשונה במעלה.

רגישות הסוגייה, קשורה גם במורל החיילים, במיוחד חיילי המילואים המתמסרים באורח חסר תקדים ובקשיים משפחתיים משמעותיים, למאות ימי מילואים. הם מצפים מהנהגת צה"ל והמדינה להקל עליהם על ידי מילוי חובתם להרחבת שורות המתגייסים. המשך היענות אנשי המילואים לשרות המתמשך בוודאי אינה מובנת מאליה.

תפיסת הביטחון המסורתית של בן גוריון הכירה במגבלת היסוד של משך הזמן האפשרי לגיוס יחידות המילואים, ומתוך כך שאפה לסיום המלחמה בזמן קצר. מסיבות רבות, השינוי שהתחולל בשיטות המלחמה במאה ה-21 , מחייב את מדינת ישראל לשאת בנטל מלחמה מתמשכת. בנסיבות אלה, חלוקת הנטל באופן מאוזן יותר אינה רק ענין של ערך השוויון, אלא צורך מקצועי-מבצעי.

בהיבטים אלה, הנחיית הרמטכ"ל להרחיב את צווי הגיוס לחרדים מבטאת קריאה להנהגה הלאומית ולחברה הישראלית להכרה בהכרח להגדלת הצבא, מתוך הרחבה משמעותית של מרחב הגיוס בכלל הקבוצות בחברה הישראלית.