לאחר שנה וחצי, הציג צה"ל לפני מספר ימים את תחקיר ה"נובה" למשפחות ולציבור. אירוע פסטיבל הנובה שהיה למוקד הזוועות בבוקר 7 באוקטובר, עם 344 אזרחים שנרצחו, 44 שנחטפו לעזה, (17 עדיין חטופים בעזה) ו-34 מאנשי כוחות הבטחון שנפלו בקרב הזה. אירועי הנובה היו ועדיין נקודת שיקוף של כל האירועים באותה שבת ארורה.
התחקיר מותיר יותר שאלות מתשובות ומבחינת המשפחות הוא פותח פצעים שלא הגלידו ולא יגלידו לעולם. גם לא בטוח שיש תשובות מניחות את הדעת לפערים, למחדלים לרשלנות שהביאה לאישור אירוע המוני של כ-4000 משתתפים, קילומטרים ספורים מהגבול – מי הדרג בצבא ובאוגדה המרחבית שמאשר אירוע בסדר גודל כזה בתקופה כזאת?
לא יכול להיות שזה נותר ברמת החטיבה המרחבית ויותר מכך, יידוע האירוע לא יורד מרמת החטיבה לגדוד המרחבי (אירוע שבהיקף המשתתפים שבו גדול יותר מכל ישוב או קיבוץ בכל עוטף עזה, למעט העיר שדרות).
איך אירוע בסדר גודל כזה לא עולה בשום התייעצות או הערכת מצב בערב שלפני 7 באוקטובר? וכל אלו שאלות עוד לפני שמגיעים לתקיפת המחבלים בשבת בבוקר, שאלות זהות לכל אותם תחקירים קודמים – פרק הזמן הארוך (5 שעות) להגעת כוח צבאי לאירוע, פערי תמונת המצב, העדר פיקוד בשטח.
תחקיר הנובה שמתחבר למחדלי ופערי התחקירים האחרים, מחזירים אותי לנאומו של יצחק רבין בשנת 1992 בפני בוגרי הקורס לפיקוד ומטה בצה"ל, נאום שזה לימים לשם, נאום ה"יהיה בסדר" וכך הוא אמר באמת הפסקאות: ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו.
ה"יהיה בסדר", אותה טפיחת שכם חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עליי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה, אווירת החפיף היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל".
זה היה נכון בשנת 1992, וזה נכון לא פחות גם היום. הציבור, המשפחות השכולות, השורדים מאותה מסיבה, כולם דורשים תשובות, אך לא בטוח שיש תשובות לשאלות הקשות, אך הכל כך מובנות מאליהם.
איך מאשרים אירוע כזה? מי הסמכות? העדר התיאום בין צה"ל למשטרה, שאפילו תחקיר משותף לא מסוגלים להציג (היעלה על הדעת שבאירוע כזה לא התקיים תחקיר משותף של שני הארגונים? עובדה שכן).
בעייה מן השורש
התחקירים חושפים בעיית שורש עמוקה יותר, שהיא תוצאה של דרדור רב שנים, שקשורה לתרבות, שמתחילה בהכשרות, דרך יסודות המקצוע, לירידה לפרטים, לווידוא הביצוע ולבקרות - כשמדברים בסיסמאות, במצגות, בהרצאות "טד" ועוסקים בסמלים, שמות וצבעים , אז הרדידות משתלטת, מאבדים את העומק המקצועי ומשם הדרך קצרה לכל אותם סימפטומים שדיבר עליהם רבין ז"ל ונכונים גם היום.
אירועי 7 באוקטובר ותחקיר ה"נובה" בראשם - צריכים להיות קריאת השכמה לכולנו. למדינה, לחברה, לצה"ל, למשטרה, לשב"כ, לכולם! – חיזרו ליסודות, כבדו את המקצוע, אל תקצרו דרך ואל תעגלו פינות. אם לא נעשה את זה נתדרדר לתהומות שאירועי ה 7 באוקטובר היו רק אמצע הדרך.
טענת המשפחות מופנית לצה"ל, כי הוא זה והיחיד שעומד (באומץ) מול המשפחות (גם כאן, הייתי מצפה שמפקד החטיבה הצפונית שנשא בתפקיד אז, כמו היום, הוא זה שיעמוד ויציג את התחקיר בפני המשפחות), אך היא טענה וקריאה לנטילת אחריות רחבה יותר.
השבת האמון
לארגוני הביטחון לתחקיר ערך חשוב ללמידה, להפקת לקחים ומניעת הישתנותם של אירועים דומים בעתיד, למשפחות ולציבור לתחקיר ערך חשוב להשבת האמון, שאבד באוקטובר 2023. תחקירים כאלה לא משיגים את המטרה של מי מהצדדים, וחבל!
הכותב: תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו