איך מרבעים את המעגל?

הגענו לשלב, שבו אי אפשר יהיה לחמוק מעימות ישיר בין מטרות המלחמה והחלטה ברורה בשאלה איזו מטרה גוברת, או שלחילופין, פיצוץ יזום ומבוקר של תנאי השלב הראשון יביא לשבירת כלים וחזרה ללחימה.

לאחר השלמת הפעימה האחרונה של החזרת כל החטופים החיים עליהם התחייב חמאס במתווה שלב א', ולקראת השלמת 42 ימי המתווה בשבת הבאה, זה הזמן לעבור לאתגר הגדול ולהמשיך למימוש השלבים הבאים ושחרור כלל החטופים, מביניהם, לפי הערכת צה"ל, לפחות 24 בין החיים. בין חמישי לשבת, בין עצב לשמחה, בין ייאוש לתקווה, הגענו לעת ההכרעות הקשות.

חמישה עשר חודשים אפשר היה לרבע את המעגל, לסווג את החטופים לפי רמת הדחיפות (נשים תחילה, "הומניטריים" עכשיו) או להציע מתווה בשלבים עם תנאי מעבר בין פעימה לפעימה.

עלינו לגלות יצירתיות כדי להגשים את שתי מטרות המלחמה

בעיקר, אפשר היה להימנע מהקונפליקט שנוצר בין שתי מטרות המלחמה: מיטוט והשמדת חמאס מחד ושחרור החטופים מאידך. כעת, כשמגיעים לשלבים הסופיים ולאחרוני החטופים, עלינו להיות יצירתיים כדי להתקדם ולמקסם את המצב מבלי לשבור את הכלים – קשה להעריך כיצד יכול חמאס להסכים לשחרר את אחרון החטופים כאשר השחרור יביא למיטוט חמאס וסילוקו מעזה.

אילו פתרונות אפשריים? האם עלינו לשאוף להגליית ההנהגה המקומית לאחת ממדינות ערב או שניתן יהיה להסתפק בוויתור הנהגת חמאס על תפקידם בניהול האזרחי של רצועת עזה?

חמאס לא מוותר על המלחמה הפסיכולוגית בישראל

ששת השבועות האחרונים היו רצופים בתקלות מצד שני הצדדים, ישראל וחמאס. אל לנו להיות מופתעים - חמאס לא ויתר על אף הזדמנות להמשיך במלחמה הפסיכולוגית שלו, במופעי הציניות המזוויעים, באותם "טקסי שחרור" מעוותים.

השיא הגיע בסוף השבוע האחרון, עם שליחת גופת אלמונית במקומה של שירי ביבס. האם בחמאס חשבו שישראל לא תגלה את מעשה ההונאה והרמייה? ללא כל הודעה מוקדמת, הוא מעביר את גופתה של שירי ביבס ז"ל לידי ישראל בשישי בלילה. מבחינתו הוא שוב הצליח למתוח את עצבי ישראל ואזרחיה, ודי בכך.

ישראל מנגד, השהתה את הכניסה למשא ומתן של שלב ב', עיכבה הכנסת מגורים זמניים וכלי צמ"ה, אך לא ניתן בשום אופן להשוות בין הצדדים - ההפרות בהן הואשמה ישראל מעידות יותר מכל על חשדנות מוצדקת, וגם על ההססנות במעבר להמשך יישום מתווה השחרור לשלבים הבאים כתוצאה משיקולים פוליטיים ואחרים.

האם כשחתם ראש הממשלה על מתווה שחרור החטופים, הוא העריך שלא נגיע לשלב הזה?

ככל שנתקדם במשא ומתן להמשך התהליך והמשך יישום השלב הראשון, אנו מתקרבים לעימות שהוא לא רק בין ישראל לחמאס, אלא בין ראש הממשלה ושותפיו לקואליציה.

בין שבת הקרובה, היום ה-42 של המתווה, ועד ליום ה-50, אמורה ישראל לסגת מציר פילדלפי, מהלך ששר האוצר הגדיר כקו אדום שיביא לעזיבתו את הקואליציה. האם כשחתם ראש הממשלה על מתווה שחרור החטופים, הוא העריך שלא נגיע לשלב הזה כששני הצדדים דבקים ביישום ההסכם? לא בטוח.

ומה באשר להסכמה לשחרור והחזרת כל החטופים בפעימה אחת, כפי שהציע חמאס רק השבוע, תמורת נסיגת צה"ל מרצועת עזה והכרזה על סיום המלחמה? הרי רק לפני ימים ספורים שמענו את ראש הממשלה ושר הבטחון חוזרים ומצהירים כי נמשיך בלחימה עד להשמדת חמאס.

טראמפ יושיע? מוקדם לשמוח

מי שחשב שמתווה הנשיא טראמפ להגירה מרצון יוציא את תפוח האדמה הלוהט מהסיר ויאפשר את ההתקדמות וסיום שלבי שחרור החטופים, התבדה השבוע כאשר שליחו המיוחד ויטקוף הודה כי מתווה הנשיא טראמפ היה בסך הכל ניסיון להוריד את כל השחקנים מהעץ ולגרום להם להציע רעיונות.

בישראל היו כבר כאלה שהנחו להקים מנהלת הגירה בצה"ל, ושר האוצר אף התראיין בטלוויזיה והכריז כי צוותים מישראל וארצות הברית כבר עובדים על התוכנית ובתוך שבועות יתחילו ביישום העברת תושבי עזה מחוץ לשטחי הרצועה.

זמן למנהיגות!

בנקודת הזמן הזאת, נראה כי המנופים היחידים שנותרו בידי ישראל הם הנסיגה מציר פילדלפי והאיום המעשי בחזרה ללחימה - יהיו לזה כמובן מחירים, אך לחמאס יש הרבה יותר מה להפסיד - ואולי מתווה ישים של מדינות ערב שייתן פתרון ליום שאחרי חמאס ברצועת עזה.

ראוי שכל אחד ממקבלי ההחלטה יקח בחשבון כי לממד הזמן משמעות קריטית, ואין לנו את הפריבילגיה לתהליכים ארוכים שעלולים לעלות בחיי החטופים או להחלטות שעלולות לסכן את חייהם.

זמן למנהיגות!