ליל ה-14 באפריל שנה זו היה אירוע מכונן בהתמודדות ישראל עם אויביה. אחרי שנים של איומים והתרעות איראן, בתגובה לחיסול מפקד גיס סוריה/לבנון של משמרות המהפכה בדמשק, שיגרה בשלושה גלים מעל ל 300 אמצעי לחימה של כלי טייס בלתי מאוישים, טילי שיוט וטילים בליסטיים.
משנחצה המחסום הפעם הראשונה, הדרך לפעם השנייה קלה ומהירה יותר. חצי שנה אחרי כדאי שלא נהיה מקובעים לתרחיש אפריל, המציאות היום שונה: לאחר כישלונה במבחן התוצאה צריך היה להניח שאיראן תנסה להפיק לקחים.
תיעוד מזירת נפילה בנגב
מניסיון העבר ניתן לראות כי בדרך כלל כל אירוע מתחיל מהנקודה וההיקף שבו הסתיים האירוע הקודם. היום לאחר צבירת "חשבונות פתוחים" ולאור מצבו של חיזבאללה, מחויבותה של איראן להגיב ובעוצמה גדולה עוד יותר.
המלחמה הישירה מול איראן נכנסה אתמול לשלב חדש שילווה אותנו עוד זמן רב. תגובתה של ישראל גם היא תעמוד למבחן אזורי וחייבת להיות משמעותית מהפעם הקודמת.
נחזור להגנה האווירית, שעומדת כבר שנה בעימות רב זירתי, אך אין ספק שהמטחים הערב מאיראן הם המאתגרים ביותר. ההגנה לעולם לא תהיה הרמטית, אך גם פגיעות מעטות בכוחן לייצר נזק תודעתי ומשמעותי.
ההתמודדות מול איראן שהיא מעצמה עולמית ביכולות הטילים הבליסטיים מורכבת ומחייבת מענה אזורי המשלב את יכולותיה של ישראל וכוחות קואליציה.
לאחר שני אירועים של שיגורים מאיראן באפריל ואתמול, ניתן לומר כי איראן בחרה להגיב באופן קיצוני ואגרסיבי. אין ספק שהשבועות האחרונים דחקו את איראן לפינה שאילצה אותה לפעול במלוא העוצמה. האם מעריכה נכון איראן את תגובת ישראל וארצות הברית? ייתכן ואנו עומדים בפני הזדמנות לשינוי משמעותי של המציאות במזרח התיכון ובאיראן מחוללת ציר הרשע.
הכותב הוא תת אלוף במילואים. לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו