הלקח: עסקה תחסוך את הצורך במזל ובמקריות

תמונה אחת, שצולמה בזמן אמת, תמצתה את האירוע כולו. נראים בה תא"ל איציק כהן, מפקד אוגדה 162, ולצידו החטוף פרחאן אלקאדי, דקות לאחר שאותר ושוחרר מהמנהרה שבה הוחזק ברפיח.

זה היה רגע אחד של אושר, שזיקק עבודה קשה של חודשים והזכיר את מה שניצב לנגד עיניו של כל מפקד ולוחם שפועל בעזה: חטופים חיים, שמוחזקים בתת־תנאים כשסכנת מוות מרחפת תמידית מעל לראשם. וזה גם היה רגע אחד של נחת, אחרי שבשבועות האחרונים הוחזרו מעזה גופות של חטופים שהיו בחיים ומתו (או נרצחו) במנהרות, והנה הוחזר חטוף חי אל משפחתו.

ויותר מכל, זה היה רגע מציאותי. צה"ל אמנם פועל במנהרות תחת הנחת עבודה מחמירה שבכל מקום עשויים להיות חטופים - ולעיתים גם יש מודיעין שממקד את הפעילות - אבל אלקאדי אותר אתמול די במקרה. יעידו על כך שתי עובדות. הראשונה, שהכוח שהגיע אליו היה בפעילות שגרתית ולא במבצע מיוחד, וגם הרכב הכוח עצמו היה שגרתי למדי ולא התבסס על הימ"מ או על סיירת מטכ"ל, שהן שתי היחידות שאמונות על מבצעי השתלטות וחילוץ של חטופים. והשנייה, שהרמטכ"ל הרצי הלוי - שהיה בדרכו לסיור שנקבע מראש בבקעת הירדן - קטע את תוכניותיו כדי להתעדכן באירועים מרחוק (לו ידע מראש, היה נשאר בוודאי בבור בקריה כדי לפקד על האירוע בעצמו).

הלקח ברור. הפעילות המבצעית וההשתלטות הנמשכת על מרחבי התת־קרקע בעזה, כמו גם הכתישה הנמשכת של החמאס, מביאות לאורך זמן תוצאות גם בסוגיית החטופים. שב"כ וצה"ל משיגים בהדרגה מידע שמאפשר להתקרב אליהם, ולעיתים גם לאתר אותם - חיים או מתים.

הבעיה היא שזה לוקח זמן, הרבה זמן, ולחטופים אין זמן לחכות. למרות השמחה המובנת על שחרורו של אלקאדי, צריך לזכור שמספרם של החטופים שנלקחו בחיים ומתו בשבי גדול בהרבה ממספרם של החטופים שחולצו בחיים, ושהכי הרבה חטופים חיים שוחררו בעסקה שבוצעה בנובמבר אשתקד. המסקנה היא שאם ישראל רוצה להשיב את החטופים שעדיין חיים בעזה, ויש עשרות כאלה, עליה לקדם עסקה, אחרת היא תיאלץ להמשיך לסמוך על מזל ועל מקריות.

העסקה שנדונה כעת בקהיר נדמית אמנם כמקרטעת, אבל במערכת הביטחון סבורים שישראל יכולה עוד ללכת כברת דרך כדי לקדמה. כתמיד, המפתחות מונחים בידי נתניהו, שממשיך להתנהל כאילו הסוגיה הזאת אינה עומדת בראש מעייניו. נתניהו אמנם מיהר לפרסם אתמול מבול של הודעות לאחר שחרורו של אלקאדי, ואף שוחח עימו בטלפון, אבל מהשיחה הזאת בלטו בעיקר השיחות שנתניהו לא קיים עם משפחות ששת החטופים מניר עוז ומנירים, שגופותיהם הובאו בשבוע שעבר מחאן יונס. הם, שהופקרו במשמרתו, נזנחים על ידיו שוב במותם, ואפילו בקיבוצים שלהם הוא נמנע מלבקר. מבחינתו של רה"מ ממלכתיות קיימת רק כשמדובר בטקס יום השנה, אבל היא אינה מחייבת אותו באף יום אחר במהלך השנה.