אי אפשר לשמר את הכוננות הגבוהה לנצח

מדינת ישראל סופרת כבר 17 ימים מורטי עצבים במקביל לצבירת כוחות בהיקף חסר תקדים על ידי ארה"ב, היערכות מדרום ומצפון של צה"ל ושמירה על רצף איסוף מודיעיני מעל מוקדי העניין בכל המזרח התיכון ומעבר לו. כוחות צה"ל נמצאים בעמדות ירי ותצפית, פטרולים יבשתיים, אוויריים וימיים. תאי השליטה ומוצבי הפיקוד העליון מאוישים מסביב לשעון, ועמדות הבקרה וניהול היירוטים נמצאים בכוננות מקסימלית.

מאחורי כל אלה עומדים מפקדים, לוחמים וחיילים על המשמר ברמת דריכות גבוהה. המבחן שלהם ברור - להגיב בתוך שניות לזיהוי חריג, לכל פעולה שמבצעים מי מהצדדים, לראות, להבין, להחליט - ולפעול.

ביום הראשון או העשירי המערכות והאנשים ערניים, ממוקדים וחדים, אך ככל שעובר הזמן, חושיו של "קפיץ" הדריכות נעשים קהים וכך גם גמישות פעילותו, וכמו כל קפיץ - כאשר מכווצים אותו יתר על המידה הוא נשבר, וכאשר משחררים אותו לתפקידו לאחר זמן רב הוא חדל מלבצע את ייעודו. כך גם במערכת הצבאית, שבועיים וחצי הם אומנם זמן לא רב, אולם העתיד לוט בערפל ואת סופה של הדריכות איננו רואים.

חובה על הצבא, על כוחותיו וזרועותיו, להתאים את תפיסת ההפעלה למציאות האמורה - לדעת לנהג את רף הדריכות ולהרפות (תוך נטילת סיכונים סבירים) במקומות שאפשר (לפרקי זמן מוגבלים), לקיים תרגילים מערכתיים לשימור רמת הדריכות, להשתמש בסימולציות ובתרחישי תגובה, לאפשר זמן יזום לטיפול במערכות הנשק והטכנולוגיה, לבנות יתירות לחלק מהמענים ולהעשיר את ארגז הכלים ביכולות ובפתרונות.

המציאות שנכפתה עלינו מאז 7 באוקטובר והפיכתם של שלוש זירות רחוקות לפעילות ברמת האיום שלהם - איראן, החות'ים בתימן והמיליציות האיראניות בעיראק - נוסף על הגבולות הקרובים, מחייבות את הצבא לגבש תפיסת הפעלה חדשה להגנת הגבולות. "ביטחון שוטף איראן או תימן" אינו דומה לבט"ש בגבול הצפון או סביב רצועת עזה. יש שאלות שצריכות להישאל: איך תיראה הגנת הגבולות ביום שאחרי המלחמה? האם היערכות צה"ל כיום נותנת מענה להגנת גבולות מקרוב ומרחוק? איך משמרים לאורך זמן מוכנות והיערכות לתגובה (הגנה והתקפה) לאיומים מאיראן או מתימן?

צריך להיות ברור לכולנו שתרחיש מסוג זה אינו דמיוני. "החשבונות הפתוחים" של אויבינו והמחסום הראשון שנפרץ על ידי איראן בליל 14 באפריל מחייבים אותנו לגבש את אותה תפיסת הגנת גבולות. לאורך זמן אי אפשר לשמר רמת היערכות מקסימלית של כל כוחות הצבא הסדיר והמילואים ברמת דריכות מרבית של תגובות בפרקי זמן קצרים. אם לא נשכיל לגבש את התפיסה במציאות החדשה של היום, נמצא עצמנו מול צבא שחוק, עם כוחות שחושיהם קהו לאחר שקפיץ הדריכות שלהם איבד מיכולתו.

כשהמשא ומתן לשחרור החטופים שיביא להפסקת אש בעזה וסיכוי להקרנת השקט גם לצפון מתקדם, מוטב שצה"ל ינצל את הזמן ויכין את עצמו לתפיסת הגנת הגבולות החדשה, שכן דריכות מקסימלית והיערכות מלאה אינן ערובה להגנה מיטבית לאורך זמן.