דרישת המילואימניקים: תנו לנו לנצח בנוקאאוט, לא בנקודות

כמה אידיאליסט צריך אדם להיות כדי לדרוש להישאר במלחמה לאחר יותר מ־110 ימים, להותיר בבית את האישה והילדים, ולהמשיך לשרת את המדינה. וכמה עמוקה תחושת המיאוס שבוודאי חשים כרגע המילואימניקים ששוחררו לאחר כמעט ארבעה חודשים, בעודם רואים בעיניים כלות כיצד מחבלים חוזרים לקסבות ולבתים בעוד אנחנו מדשדשים.

"איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה", כתבה נעמי שמר טרם מלחמת ששת הימים על העיר העתיקה, אך היום כיכר השוק שלנו, בשדרות ובבארי, בכפר עזה ובניר עוז, נותרה ריקה. ואילו הם, אויבינו, רוצחינו, שבו אל בורות המים, לשוק ולכיכר. תעודת עניות למדינה.

מדיניות הפשרות

כבר בצהרי היום ב־7 באוקטובר עלתה דרישה חד־משמעית ובלתי מתפשרת מהמדינה - הפעם אנחנו חייבים לנצח. משם יצאה תחושת הלכידות והאחדות, משם שאבו אנשי המילואים את כוחותיהם. אנשים עזבו את חייהם מאחור ויצאו להקריב הכל למען המדינה, תוך סיכון חיים עצום. חוזה נרשם אז בברית דמים מחדש בין המילואימניקים לבין המדינה - אנו נקריב את חיינו, אתם תביאו לנו ניצחון. אך במקום ניצחון של גנרלים קיבלנו פשרה של מדינאים, ואת תוצאותיה אנחנו רואים כעת.

בעוד חברינו, שכנינו ובני משפחתנו מסכנים את חייהם למען העם והמדינה, סיפרו לנו המדינאים על אילוצים, על פשרות הומניטריות ועל תרופות וקמח שעוברים ללא פיקוח. הם נתנו ללחצים מבפנים ומבחוץ להכתיב את קצב האש במקום לחשוב על הניצחון הבלתי מתפשר שיאפשר לנו לחיות כאן.

במשך שנה סיפרו לנו בממשלת הימין "על מלא" שאנו זקוקים לדף חדש, לרפורמה, אך ברגע האמת הם הוכיחו שהם פוליטיקאים מזן ישן ומיושן. אותם אלו שמאשימים את הקרן החדשה לישראל ואת קרן וקסנר בהרפיית ידי המדינה מוכנים להגיע לפשרות ולוותר על המדינה בדרך.

כעת אנו אכן זקוקים לרפורמה - בפוליטיקה, לדף חדש, להנהגה שיודעת לספק את הסחורה. להגן על מדינת ישראל בלי אבל ובלי בערך.

ניצחון בנוקאאוט

דרישת המילואימניקים חדה וברורה: לפני כשבועיים הם יצאו בקמפיין רשת שבו דרשו מהפוליטיקאים, מאישי הציבור ומאנשי התקשורת לסתום את הפה ולתת להם לעבוד, וכעת הם מבהירים בצורה חד־משמעית - אנו מוכנים להקריב הכל, כולל את חיינו, כדי לנצח אחת ולתמיד את חמאס. לא ליד, לא בערך, לא אולי, ניצחון חד־משמעי וברור.

עשרות אלפי בני אדם פונו מבתיהם והפכו פליטים בארצם. חבלי ארץ שלמים מטווחים מדי יום. זוהי מציאות שאסור להשלים איתה. בעשורים האחרונים שכחנו את דרכנו, את דרכה של מדינת ישראל, שלפיה רק ניצחון ברור מאפשר את המשך החיים בארצנו.

זה היה נכון במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ואפילו במלחמת לבנון הראשונה, אז הגענו עד ביירות כדי למגר את פת"ח. זוהי המורשת שהמילואימניקים רוצים להותיר לילדיהם ולנכדיהם. ניצחון בנוקאאוט, לא בנקודות.

ראש הממשלה וחברי קבינט המלחמה מבקשים מאיתנו לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אך עם ישראל דורש כעת תשובות. אנו מוכנים ומעוניינים להמשיך להילחם למען המדינה, אך עלינו לקבל הוכחות, תוכנית סדורה, שקופה, שמוכיחה שאנו לקראת ניצחון. שהמילים "לעולם לא עוד" לגבי 7 באוקטובר לא ייאמרו מן השפה ולחוץ, אלא שזו תהיה נקודת מפנה.

איננו זקוקים לתשובה לגבי "היום שאחרי", כפי שמבקשים חלק מאישי הציבור, אנו זקוקים לתשובה לגבי ה"כאן ועכשיו". מדוע חאן יונס ורפיח לא מפונות לאלתר לטובת תבוסה כוללת ועוצמתית? כיצד צה"ל ישתלט על ציר פילדלפי, ומה הדרך שמדינת ישראל לעולם, אבל לעולם, לא תהיה מאוימת מכיוון רצועת עזה. עם ישראל דורש תשובות, המילואימניקים דורשים תשובות. תנו להם לנצח.