צריך להגיד את הדברים באופן ברור: בשומרון פועלות כיום מיליציות חמושות של יהודים, שמתנהלות כמו ארגוני טרור. אם מדינת ישראל לא תתעשת ותבלום אותן מייד, הנזק שלהן יהיה מסוכן פי כמה מכל פיגוע טרור של האויב.
הרג הצעיר הפלשתיני בערב שבת בכפר בורקה היה דוגמה נוספת לפעילות של המיליציות האלה. בחודשים האחרונים היו עשרות מקרים דומים שרק פסע הפריד בינם לבין הרג פלשתינים חפים מפשע, לעיתים נשים וילדים בביתם. המקרים המפורסמים היו שריפת הבתים בחווארה ותורמוס־עיא, אבל היו עוד אירועים רבים שלא הגיעו לידיעת התקשורת והציבור, שמגלה עניין מועט ביותר, אם בכלל, במה שמתרחש על הגבעות בשומרון.
אירועים כאלה היו גם בעבר. השוני כעת הוא בכמות, בבוטות ובביטחון העצמי של הפורעים היהודים. זה מגיע משלל סיבות, שחינוך קלוקל ורפיסות מערכת המשפט הם הפחות חשובים ביניהם. העיקר הוא הרוח הגבית שהחבורה הזאת מקבלת מגבוה. הכי גבוה שאפשר: מהשר לביטחון לאומי ושר האוצר, ועד לחברי מפלגתם. מהם למדו צעירי השומרון שצריך לגלות עליונות יהודית ושהדרך לכך מצדיקה (כמעט) הכל - מפגיעה ברכוש (ולעיתים גם בנפש) ועד לשתיקה בחקירות שב"כ.
עמיתי, חיים לוינסון, הביא בסוף השבוע תיעוד מדהים עד כמה החבורה הזאת עבריינית. עזבו את חילול השבת - זה בינה לבין אלוהים, במסגרת בחירתה הסלקטיבית אילו מהדיברות צריך לקיים ועל אילו מותר לדלג. אבל תיאום העדויות, ההנחיות לשתוק ולהיעזר בעורכי דין שמתמחים בסיוע לפעילי הגבעות, הדאגה לגורל הנשק שבו נעשה שימוש באירוע - כל אלה הם לא התנהגות של חבורת חסמב"ה מודרנית, אלא של ארגון טרור.
מצופה מהתקשורת להפסיק להתייחס לחבורה הזאת בשם הרומנטי "נוער הגבעות". רומנטיקה אין כאן. מי שלא מאמין, מוזמן למרחב ישראל בשב"כ שאחראי על החטיבה היהודית. בחודשים האחרונים הופכים שם עולמות כדי למנוע את הקטסטרופה. נפגשים ומדברים עם כל מי שאפשר, ללא הצלחה. מבחינת הפוליטיקאים בימין הם האויב, הרבנים ברובם חסרי השפעה, ואלה שכן - מסרבים לשתף פעולה, ובהתיישבות מפחדים מהצעירים האלה או מגבים אותם.
מי שאמור היה לפעול הוא הרוב בממשלה, בהובלת ראש הממשלה. אבל הרוב הזה - ובעיקר הראש - מובל בידי הקיצונים ומפוחד מהם. גם במקרה הזה שלמות הקואליציה מנצחת את השכל הישר. בדיוק כמו בהצעת החוק המחפירה שפוטרת חרדים משירות צבאי ומשווה את התנאים שלהם לאלה של המשרתים.
יוני ריקנר
במצב הדברים הזה ישראל תלויה על בלימה. כל פיגוע של יהודים עלול להצית גל של פיגועי תגובה, שאליהם כבר קוראים ארגוני הטרור. גם כאן ראוי להבהיר: הטרור היהודי הוא לא תגובה על הטרור הפלשתיני, ולא רק כי במדינה דמוקרטית מי שמגיבים הם ארגוני הביטחון של המדינה, אלא כי מדובר בחלק מאידיאולוגיה סדורה שכעת נעשה ניסיון בוטה וברור לממש אותה.
בדיוק כמו מול הטרור הפלשתיני, מה שמפריד בינינו לבין כאוס מוחלט הוא הצלחת השב"כ. שמונת פעילי הימין הקיצוני שעצורים כעת מנהלית הם חלק מהצעדים הקשים שננקטו בניסיון לבלום את הגל, אבל זה לא מספיק. עם משטרה רופסת, צבא מותקף ומוכה ופוליטיקאים פחדנים - לא מוגזם להעריך שהרע מכל עוד לפנינו. עזבו את הנזק האסטרטגי שזה יגרום לישראל ואת הדם שיישפך, כפי שכבר קרה אמש בתל אביב, ותענו לעצמכם רק על שאלה אחת: האם זאת היהדות והציונות שמייצגים את מדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו