אנחנו לא רוצים הבטחות על כך ש"נשים את ידינו על המרצחים", שבענו מהן.
אנחנו לא זקוקים להרצאות על "מחיר הדמים של החיים בארץ הזו". ההרצאה היא שגרת חיינו כולנו, יום יום.
אין לנו צורך בדברי פיוס וחיזוקים על "המתיישבים הגיבורים". הם לא מחזירים אף אחד לחיים. גם מהתחקירים והשחזורים וסרטוני הסנאף שבענו. הם לא תורמים דבר, ובעיקר לא מונעים את הפיגוע הבא. מה שנדרש היא פעולה. מידית. נחושה. רבת עוצמה. ומדויקת. כן, פעולה צבאית. לא שיחות מגוחכות בעקבה. ולא ועידות סרק בשארם א שייח'.
למען החזרת הביטחון, חזרתַ בּפעם השישית לתפקיד, אדוני ראש הממשלה. לשם כך נבחרתם לממשלה רבותיי השרים. אם ביכולתם לתת לעם הזה, ולמתיישבים שבחזית שלו את הביטחון, מה טוב. אם לאו, פנו את המקום לטובים מכם.
28 בני אדם נרצחו בפיגועי טרור מאז הוקמה הממשלה. שבעה נושקת לשבעה. אבלות לאבלות. די כבר. אך ההרוגים הם רק קצה התופעה. כל כמה שעות יש ניסיון פיגוע. כמעט כל יום נפצע מישהו. היום נרצחו ארבעה בני אדם בעלי. אתמול נפגעו חמישה חיילים בג'נין. 24/7 חיילינו מושפלים, בידויי אבנים, צבע ובקבוקי תבעירה, בג'נין או בשכם, בהר חברון או במרחבי רמאללה. מי שאסר על פקודיו להגיב לביזוי היומיומי הזה, נאלץ לחלץ אותם תחת אש תופת ממטען דרום לבנוני בג'נין.
לעם בישראל מגיע ביטחון, והוא שילם מחיר דמים כבד מספיק כדי לדעת, שהטרור הערבי לא נעצר בקו הירוק או בגדר ההפרדה. מי שלא יוצא למבצע מוחץ בג'נין, יקבל מטענים, ירי וגם רקטות שומרוניות בתל אביב. ומי שייסוג מג'נין יקבל חמאסטן 2 בשומרון, בדיוק כפי שקרה בעזה. הלקח הזה כבר נלמד.
נתניהו וגלנט הודיעו מיד לאחר הפיגוע על "הערכות מצב דחופות". ובכן, הן כונסו 24 שעות מאוחר מדי. כי כאמור, לא ההרוגים הם המדד לדחיפות המצב, אלא חומרת האירועים. את דיוני החירום צריך היה לכנס אחרי ששיירת צה"ל עלתה ביום שני, על מטען חזבאללאי בג'נין ובמשך יום שלם ספגה אש תופת מהמחבלים, כך שבקושי ניתן היה לחלץ אותם. אז צריך היה לצלצל בפעמונים.
גם הדיונים שהשניים כינסו, היו מעטים ומאוחרים. נתניהו וגלנט צריכים לזמן את הקבינט ולשלוח את כוחות צה"ל לעומק קיני הטרור. 140 שנות ציונות לימדו אותנו שזו הדרך היחידה לבלום את הטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו