12 שעות. 12 שעות. קשה להסביר בכמה זמן מדובר. ב־12 שעות אפשר לנסוע ברכב מת"א לאילת, לנהוג את כל הדרך בחזרה ולחזור שוב לאילת. ב־12 שעות אפשר להגיע מישראל לניו יורק כולל ההמתנות בנתב"ג ובלה גווארדיה. ב־12 שעות אפשר לצפות בשמונה (8!) משחקי כדורגל ברציפות - אבל גם האוהד הכי שרוף לא מסוגל לעשות את זה.
אז לשמור? לשמור 12 שעות בעמדה עלובה, בחום אימים? אף אחד לא יכול לעמוד בזה. שימו בעלי דרגות בכירים עם אפוד ונשק ביחד ל־12 שעות בעמדה כזו. אחרי זה נראה אם השניים לא יקבלו בו במקום החלטה על שינוי הנוהל הנפסד.
האסון שאירע בין יום שישי לשבת בגבול עם מצרים, שבו נהרגו שני לוחמים ולוחמת, צריך להדליק נורה אדומה גדולה ובוהקת בפרצופם של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום. 12 שעות של פעילות שמירה - תצפית או אבטחה מרחבית, היא פעולה סיזיפית שלעולם לא תהיה לה תכלית. אף אדם לא יכול לשמור על דריכות, על ערנות ובטח שלא על חדות בזמן הזה. יש להוסיף לזה את תנאי השטח הקיצוניים, לב המדבר בין הר חריף להר שגיא, ביום חם של 40 מעלות בצל וכשבלילה שורר קור מקפיא עצמות. תוסיפו לזה רוח חולית שנכנסת לכל נקבובית בגוף, שקט שמפלח את הלילה וחושך מדברי - ותגידו אתם אם זה אנושי.
מה חשב מפקד הגנת הגבולות שתכנן את המשימה הזאת? איפה היו מפקד החטיבה מפקד האוגדה, איפה היה אלוף הפיקוד? האם הם שכחו את אמרתו של בן־גוריון: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך"? הרי מי מאמין מבין סגל הפיקוד של צה"ל כי זו משימה שחייל יכול לעמוד בה באופן חד־פעמי או לאורך זמן. הרי אותם המפקדים עצמם לא עמדו במשימה הארוכה והמתישה שניתנה להם מהחמ"ל הממוזג, ולא יצרו קשר עם הלוחם והלוחמת לפחות פעם בחצי שעה כדי לוודא שהם בריאים ושלמים ודרוכים לכל איום.
גם אני שירתי בחיל האוויר ולא כלוחם, ומדי כמה חודשים נדרשתי לבצע שמירות. מדובר היה בעמדות שמירה בבסיס באזור השפלה, והמשמרות היו בין 4 ל־6 שעות וכמו שעון, מדי שעה, עבר ג'יפ הסיור שבדק מה קורה איתנו, אם אנחנו זקוקים למשהו, וזאת רק כדי להעביר לנו מספר דקות מהשמירה הבלתי נגמרת.
לוחמי ולוחמות הגדודים המעורבים, הפרוסים בגבולות ישראל, עושים עבודת קודש. כל לוחמת ולוחם הם תעודת הביטוח של הציבור הישראלי, שאנו מפקידים בידיהם את שגרת חיינו ומנוחת לילותינו. הם חומת המגן האנושית שלנו, הפרוסים מהים עד ההר מדרום לצפון וממזרח למערב.
ראש המטה הכללי נדרש כעת לחקור לעומק את כשלי המפקדים בכל הרמות, מצמרת צה"ל ועד רמת הגדוד. אין לי ספק שהמפקדים נכשלו במשימה החשובה ביותר, לדאוג לחייהם של אותם לוחמים. האירוע החמור שהתרחש בין יום שישי לשבת בסמוך לאותה צילייה, שצה"ל מכנה אותה עמדת שמירה, אסור שיחזור על עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו