אבנים, בקבוקי תבערה וחוסר משילות: מדוע כביש 443 הפך להיות כל כך מסוכן לנהגים?

מערכת הביטחון חסרת אונים ותושבי יו"ש מרגישים בסכנה מול הטרור הפלשתיני: "כמו ברולטה רוסית" • האבסורד הגדול: לאף אחד לא ברור מי אחראי על השטח

נתיב מרכזי בלב מדינת ישראל. כביש 443. צילום: דני מרון

עשרות אלפי נהגים נוסעים מדי יום על כביש 443, כביש מהיר ומרכזי שמגיע מירושלים למודיעין, אחד משני הכבישים שמפרידים בין עיר הבירה למרכז הארץ.

אך בחודשים האחרונים הנסיעה במקום הפכה לסיוט, ואסון הוא רק עניין של זמן. זאת, בשל יידויי אבנים ובקבוקי תבערה בידי פלשתינים, שהפכו לשגרה. מדובר בכביש מרכזי במדינת ישראל שסובל מטרור עממי כמעט מדי יום ביומו, ויש נהגים שכבר החליטו לוותר על הנסיעה בו בשל מסוכנותו.

בקבוק תבערה נזרק לעבר רכב בכביש 443

בתיעוד שפורסם ברשת נראה רכב ישראלי שנוסע במהירות של כ־100 קמ"ש בכביש מהיר, כשלפתע מיידים לעברו בקבוק תבערה. הבקבוק מתלקח על הכביש, ושנייה מאוחר יותר הרכב עובר אותו. ניתן לדמיין מה היה קורה אם המחבל היה זורק את הבקבוק רגע אחד בלבד אחרי שעשה זאת. "בקבוק תבערה, השם ישמור ויציל", נשמע הנהג אומר ברעד.

הנתונים המבהילים

נתונים שהגיעו ל"ישראל היום" חושפים תמונה מבהילה. מאז תחילת השנה הנוכחית התרחשו יותר מ־50 מקרים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, חלקם לעיתים בלילה אחד, ומכיוון שניתן להעריך שרק חלק מהאירועים דווחו - הרי המספר גבוה אפילו יותר.

מתחילת חודש מאי התרחשו לפחות תשעה אירועי פח"ע עממי, כמחציתם יידויי בקבוקי תבערה. האירוע האחרון התרחש אתמול, קודם לכן ביום חמישי יודו אבנים ישירות על רכב, השמשה נופצה והנהג נפצע קל. בנס הוא לא איבד שליטה על רכבו.

פלשתינים משליכים אבנים לעבר כביש 443 (ארכיון), צילום: דודי ועקנין

נועה מגיד מפעילה כבר שנים את מוקד 443, שבמסגרתו מתעדכנים נהגים על אירועים ביטחוניים בכביש. "זה ציר ראשי לבירת ישראל שמותקף. זה לא ייאמן. בכל כמה ימים יש זריקות אבנים. לפני כמה ימים היו שלושה בקבוקי תבערה, ושבוע לפני כן עוד שלושה".

הנהגים חסרי אונים, ויש כאלו שאומרים בפירוש שאינם מוכנים לנסוע על כביש 443, מכיוון שהוא מהווה סכנה ביטחונית. "פעם הייתי נוסע מירושלים למרכז כל יום, אבל בחודשים האחרונים אני מעדיף לנסוע בכביש 1", אומר שלומי אליהו, שעובד בחברת הייטק בתל אביב. "אני לא מוכן לנסוע על כביש מהיר ולהרגיש כמו ברולטה רוסית".

רכב שניזוק מאבנים שהושלכו לעברו בכביש 443, צילום: דובר צה"ל

מאיר ביטון, לדוגמה, נסע לכיוון גבעת זאב לפני כשבועיים, כשלפתע נזרקו לעברו בקבוקי תבערה. "הייתי עם אשתי על הקו, ופתאום פגעו בציר מולי שני בקבוקי תבערה. לא ציפיתי לדבר כזה. אני נוסע בכביש הזה הרבה, ולא ידעתי שדבר כזה קורה. זה היה די מפחיד. ראיתי בצד רכב שפגע בו בקבוק תבערה. שמעתי שלפעמים שמים בבקבוקים האלו גם מסמרים. מי יודע מה יכול לקרות מפגיעה במהירות גבוהה".

אין ריבון בשטח

איילת, תושבת דולב, עשתה ביום חמישי האחרון את דרכה מירושלים לכיוון צומת שילת. "פתאום ראיתי אבנים על הכביש. התחלתי לעקוף אותן, ותוך כדי ראיתי שמושלכות עוד אבנים. הם פספסו אותנו בשנייה. זו לא סיטואציה נעימה, לא ציפינו שדבר כזה יקרה בכביש הזה". מהאבנים הללו נפצע נהג אחר באורח קל.

הפסקת עבודות בנייה בגדר ההפרדה, צילום: דודי ועקנין

האבסורד גדול אף יותר כשמגיעים לשאלה מי אחראי על ציר 443, מכיוון שכלל לא ברור מיהו הריבון בשטח. צה"ל מפעיל על הציר פלוגה אחת בלבד, דלה באמצעים וביכולות, לעומת גדודי חי"ר שלמים שמופקדים על גזרות בגודל זהה בעומק יהודה ושומרון. רוב היחידות שמוצבות על הציר אינן יחידות חי"ר, אלא יחידות לוחמות שאיכותן נחשבת נמוכה יותר מבחינת לוחמה, כמו פיקוד העורף
או התותחנים.

פעמים רבות יחידות אלו לא מצוידות באמצעים הטובים ביותר, שקיימים ביחידות אחרות, כך שגם כשהם נתקלים במחבלים תגובתם אינה מיטבית. ל"ישראל היום" נודע כי עד לא מזמן הפלוגה אף לא צוידה ברכב מוגן ירי מסוג "דוד", כך שלא יכלה לבצע מרדף לתוך הכפרים באזור במידת הצורך. יצוין כי בחודשים האחרונים היו כמה סיכולים ומעצרים של מחבלים על הציר, אך מדובר בטיפה בים אל מול הסיכון שנשקף לנהגים בכביש.

בחודשים האחרונים האזור ספג מהלומה נוספת מבחינה ביטחונית. כחלק מהחלטת ממשלה מ־2006, היישוב בית חורון עבר לאחרונה לאחריות של מג"ב, למרות ביקורת נוקבת מצד התושבים בעוטף ירושלים על כך שמג"ב לא מקבל אחריות למה שמתרחש מחוץ ליישוב עצמו.

ביקורת זו מתבטאת היטב בפועל בכביש 443. הרבש"צ של היישוב, שנהג לקפוץ לכל אירוע ולהפעיל אמצעים חכמים כמו רחפן תרמי, פוטר במפתיע לפני כמה שבועות, וקב"ט מטעם מג"ב שפועל ביישוב אומר כי אין זו אחריותו לפעול מחוצה לו.

נזקים על רכב שנסע בכביש 443, צילום: בנצי ליזרוביץ

"זה לא מעניין אותם", אומר מקור ביטחוני. "הם טוענים שלא מדובר בגזרה שלהם, אבל זה מטר מהיישוב. הם קרובים, הם יכולים לתקוף את המחבלים, ולא מעניין אותם. המחבלים מרימים אבנים וזורקים - ואף אחד לא עושה נגדם כלום. זו קטסטרופה, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם רכב יאבד שליטה ב־90 קמ"ש".

"לא עושים כלום"

גוף נוסף שאמור להיות אחראי על האזור איכשהו הוא המשטרה, אך מדובר בתחנת מודיעין עילית, שרחוקה מאוד מהאזור. "חייגתי פעם למשטרה, והשוטרת הציעה לי להגיש תלונה", מספרת תושבת. "אמרתי לה שזורקים אבנים עכשיו, שמישהו יכול להיפגע, והיא אמרה לי 'אין מה לעשות'. כשאתה מגיע לדווח במחסום מנפנפים אותך. אומרים לך להתקדם, ושם האירוע מסתיים.

"זה ציר ראשי שמוביל מירושלים למרכז, ואף אחד לא עושה כלום. אנשים מפחדים לנסוע בכביש, ואין למי לפנות. אנחנו כלואים באגו בין מג"ב, המשטרה וצה"ל".

מהמשטרה נמסר: "לקבלת מענה לפנייתך, יש לפנות לדובר צה"ל".

מדובר צה"ל נמסר: "כלל הכוחות המוצבים בגזרת יו"ש עוברים הכשרה התואמת לייעודם המבצעי, וערוכים ליזום ולתת מענה לכל איום ותרחיש. הכוחות פועלים במרחב ביום ובלילה, הן בגלוי והן בסמוי, בשיתוף פעולה מלא עם מג"ב, על מנת להבטיח את ביטחונם של תושבי האזור ושל הנעים בציר.

"היקף הכוח שבגזרה ושיוכו נבחרים לפי הערכת המצב המתגבשת ומושפעים מגרף כלל־צה"לי. בהתאם לתמונת המצב הגזרתית, קיימת חלוקת אחריות בין כוחות צה"ל למג"ב באזורים שונים במרחב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר