הידיעה על הפיגוע הקטלני בחווארה תפסה את משתתפי הועידה בעקבה בעיצומו של הדיון על הצעדים הנדרשים לשם "הרגעת השטח". איש מהמשתתפים לא הופתע. "מתי, היכן ומה יהיו התוצאות" – אלה היו השאלות שריחפו מאז פעולת צה"ל בשכם, שסימנה עליית מדרגה נוספת, במתיחות-הביטחונית מול הפלסטינים.
עוד בטרם התכנסה, ניתן היה להניח כי ישראל תהיה הכתובת העיקרית ללחצים מצד משתתפי הועידה בעקבה.
אפשר היה לצפות, שהפלשתינים יאשימו, כי פעולות צה"ל והשב"כ בערים ובמחנות-הפליטים בשטחי-יו"ש מגבירות את המוטיבציה לפיגועים נגד ישראל, מרחיבות את מעגל-הטרור ומרסקות את "הרשות הפלסטינית" ואת מנגנוניה.
ניתן היה להעריך שהירדנים יאשימו כי הגידול במספר המבקרים היהודים בהר-הבית ו"ההתגרויות" מצד גורמים-ישראלים, מלהיטים את הרוחות ומשפיעים לשלילה גם על הרחוב בירדן, ושהמצרים יטענו בנוסף לזאת, כי ההתנהלות הישראלית ביו"ש, בנושא הר-הבית ובעניין האסירים-הביטחוניים, משחקת לידי חמאס וגורמי-הטרור ברצועת-עזה, שגם כך מתקשים לרסן את עצמם.
בסיטואציה זו, אך צפוי שהנציגים-האמריקניים יחתרו לסיכום שיגדיר את המצב כנפיץ ומסוכן, המחייב את כל הצדדים לריסון ומצריך צעדים דחופים לחיזוק "הרשות הפלסטינית" ולחידוש התיאום הביטחוני בינה לבין ישראל.
החשש העיקרי הוא כי בשם הרצון לעבור את הרמדאן בשלום ולבלום את מה שנראה כתהליך התפרקות של הרש"פ, יופעלו על ישראל לחצים למתן את פעילותה הביטחונית בתוככי השטח או להסכים להתניות בקשר לכך .
העמדה הישראלית בעניין זה תשפיע לא רק על ההיערכות הביטחונית בזמן הקרוב, אלא גם על הגישה שתתפתח בקשר למעמד הרש"פ וביחס לסידורי הביטחון שיתגבשו בכל הסדר עתידי בין ישראל לפלסטינים ומכאן הזהירות הנדרשת ביחס לכך.
ניסיונה של ישראל בהתמודדות עם הטרור הפלסטיני, לא מאפשר לה להסכים להתניות או להגבלות כלשהן על חופש הפעולה הביטחוני שלה, בכל שטחי יו"ש. זהו התנאי העיקרי המאפשר לה להתמודד באפקטיביות עם גלי הטרור המתנפצים לעברה.
חופש-פעולה זה הוא שאפשר לצה"ל ולשב"כ לבצע כ-250 מעצרים מידי חודש, לאורך השנה החולפת, למנוע פיגועים ולהכשיל את המאמצים הרבים להקמת התארגנויות טרור. אין צורך בדמיון רב, כדי להבין כיצד היו נראים הדברים בלי פעילות זו.
לא לאפשר לטרור להרים ראש
ולא רק הכמות, גם האיכות: פעילות כוחות הביטחון של ישראל ממוקדת במפקדים, במכוויני-הטרור, באנשי התשתית ולא רק בפעילי השטח. החקירות שהשב"כ מבצע מספקות מודיעין מאפשרות חשיפה מעמיקה של ההתארגנויות ובעקבות זאת טיפול יסודי בכל "שרשרת הערך" של הטרור: מגוייסים וסייענים, כספים, נשק ואמצעים, אמצעי הסברה ותעמולה. פעילות זו מובילה גם להעמדה לדין ולמאסרים ממושכים. מרכיבים שלא מתקיימים בדרך אחרת.
הפעילות הרצופה והשיטתית של צה"ל ושב"כ, לא מאפשרת לגורמי הטרור ביו"ש להרים ראש ולשקם את יכולותיהם. היא מעמידה אותם במתח תמידי, שמפריע להתנהלותם וגורם להם לטעויות, המנוצלות היטב על ידי המודיעין הישראלי.
אפקט נוסף שמושג רק בפעילות כזו הוא: הרתעה. היכולת להגיע לכל מקום בכל זמן ולעצור או להרוג מחבלים משדרת כי בשום מקום לא יהיו לגורמי הטרור חסינות או מחסה מפני ידה של ישראל.
על ישראל לדבוק בעמדה לפיה כוחות הביטחון שלה ימשיכו לפעול בכל מקום שבו מתהווה איום-טרור, מתוך כוונה לסכלו עוד בראשיתו. אם הפלסטינים יקדימו לעשות זאת בעצמם, הרי שממילא לא יהיה בפעולה ישראלית.
באשר לרעיון לכונן ועדה משותפת לנושא הביטחון יחד עם ארה"ב, מצרים, ירדן והרש"פ,
יש יסוד לחשש כי ועדה כזו תשמש בעיקר זירה למשחקי-האשמות ((Blame game שבהם הפלסטינים טובים מאתנו. ועדה כזו תהיה אבן ריחיים על צוארה של ישראל ורק תכביד על פעילותה. התנסינו בכך בעבר ואין שום סיבה לחוות זאת שוב.
היה נכון יותר להקים ועדה כזו, למעקב אחר הצעדים לצמצום ההסתה הפלסטינית ולביטול תמריצים שניתנים ע"י הרש"פ בגין מעשי-טרור.
בעניין הר הבית – נכון להסתפק בחזרה על מחויבותה של ישראל לשמור את הסטטוס קוו . הרחבת הדיון בנושא זה בעת הזו, רק יגביר את לחצי הרחוב ויעמוד בסתירה לרצון בהפחתת המתח.
באשר לשאלת עתידה של הרשות הפלסטינית, מכלול השיקולים שישראל צריכה לשקול, חורג מעבר לסיבה המוצהרת לכינוסה של הפסגה בעקבה ומחייב בחינה מעמיקה של מאזן הרווח וההפסד בכל אחת מהחלופות האסטרטגיות. כך או אחרת, המציאות בשטח מלמדת, כי "היום שאחרי אבו מאזן" כבר כאן.
נ.ב. הכותב כיהן כיועץ לביטחון לאומי וכראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2017-2021. קודם לכן מלא תפקידים בכירים בצמרת השב"כ. משמש כיום כחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שליד אוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו