"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צרורות ירי וזיקוקים: הפיגוע בליל שבת חשף שגרה מחרידה

כמה שעות לאחר הטבח, ובבית הכנסת "עטרת אברהם" כאילו אין כל סימן לזוועה • את אי התנועה הרחב שבמרכז הכביש, חוסמות גדרות שמגינות כעת צוותי התקשורת • כל פוליטיקאי שמגיע לזירה מדליק מחדש את הנוער, שמחפש פורקן לכאב ולזעם • לצעירים יש עוד תקוות, המבוגרים כבר התפכחו • איש לא משלה את עצמו ש"אטימת בתי המחבלים" תמנע את הפיגוע הבא • אוזלת היד הישראלית מורגשת בשכונה הירושלמית יום יום, שעה שעה

,עודכן
0השמעה
שכונת נווה יעקב, לאחר הפיגוע, צילום: יונתן זינדל/פלאש90

"שמעתי את היריות ומיד הרצתי את כל הילדים לאמבטיה. הבן צרח במשך שעה. גם אני רעדתי מרוב פחד", כך מספר לי יעקב, אברך כבן 30 עלרגעי הזוועה בליל שבת.כאדם דתי עשה מעשה חריג ובעיצומה של השבת התקשר למשטרה, "ויש פה תחנה ליד, אבל לקח להם רבע שעה להגיע. איני יודע כמה זמן זה נמשך. חיכינו בחדר האמבטיה עד שהיריות והצרחות נגמרו".

יעקב משוחח איתי בבית הכנסת "עטרת אברהם" שבכניסה אליו, התרחש הפיגוע. שקט בבית הכנסת. אין בו כל סימן לזוועה שהייתה פה 20 שעות קודם לכן.כמוהו זקני השכונה מתצפתים מרחוק על אי התנועה הרחב שבמרכז הכביש. בקרוב תעבור עליו הרכבת הקלה של ירושלים. הגדרות שנועדו למנוע כניסה למתחם העבודות, מגינות כעת על צוותי התקשורת שבאו לסקר את הטבח.

זקני השכונה מתצפתים. שכונת נווה יעקב לאחר הפיגוע,צילום: יונתן זינדל/פלאש90
"ויש פה תחנה ליד, אבל לקח להם רבע שעה להגיע". זירת הפיגוע בשכונת נווה יעקב בירושלים,צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90

"דם ילדינו אינו הפקר"

הזירה עצמה מוכרת לי היטב. ב"שדרות נווה יעקב" עברתי עשרות פעמים עם ילדיי בדרך לספריה השכונתית.עכשיו ממלאות אותה השאגות "מוות לערבים" ו"מוות למחבלים", "עם ישראל חי", ו"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".מישהו מביא רמקול וקורא להרוס את בתי המחבלים. כל פוליטיקאי שמגיע מדליק מחדש את הנוער, שרץ הלוך וחזור לאורך הזירה, מחפש פורקן לכאב ולזעם הבלתי נמנעים.

איש לא משלה את עצמו. ראש הממשלה בנימין נתניהו בזירת הפיגוע בירושלים,צילום: רויטרס
כל פוליטיקאי מדליק את הנוער. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר בנווה יעקב בירושלים,צילום: רויטרס

"דם ילדינו אינו הפקר" תלה מישהו שלט. קול נַפָּץ שזרק מישהו מרעיד לפתע את המקום. גם קריאות נגד איתמר בן גביר, מי שיצר את הציפיות הגבוהות ביותר לחסל את הטרור נשמעות. לצעירים עוד יש תקוות. המבוגרים מפוכחים יותר באשר ליכולתן של ממשלות לפתור את הבעיה. חלקם מכירים את ההיסטוריה של נווה יעקב, שקרויה על שם המושבה שהוקמה לא רחוק מכאן לפני 99 שנים והוחרבה על ידי הכנופיות הפלשתינית והלגיון הירדני במלחמת העצמאות. המקומיים זוכרים את ההתקפות שפגעו בתושבי השכונה הצפון ירושלמית באינתיפאדה השנייה.

באין ציונות חוזרים לגלותיות

לא צריך להרחיק לעבר. נווה יעקב מוקפת בשכונות ערביות-ירושלמיות, המתפקעות מנשק בלתי חוקי.צרורות ירי ושיגור זיקוקים נשמעים פה כדבר שבשגרה. לכן רובם כלל לא התרגשו מקולות הנפץ שנשמעו עם תחילת ההתקפה. אוזלת היד הישראלית מוחשית פה יום יום, שעה שעה. איש פה לא משלה את עצמו ש"אטימת בתי מחבלים", כפי שהציע נתניהו עם תחילת ישיבת הקבינט תמנע את הפיגוע הבא. הרי כל מחבל שיוצא לדרכו מוכן למות. אז כמה סנטימטרים של בטון ירתיעו אותו?

כתמי הדם בנווה יעקב, היום,צילום: יורי ילון

יעקב תולה את יהבו בשוכן המרומים. "הוא החליט מי ילך ומי יישאר. זה לא תלוי בנו", הוא אומר בגישה חרדית טיפוסית. באין ציונות חוזרים לגלותיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר