מינויו של אלוף (מיל') אייל זמיר למנכ"ל משרד הביטחון הוא בשורה טובה. מעבר לעובדה שהוא מותיר בשירות הציבורי קצין מצטיין ועתיר ניסיון, הוא מבטיח שאת כל תפקידי המפתח במערכת הביטחון ימלאו אנשים שקולים, שביטחון המדינה - ורק הוא - נמצא לנגד עיניהם.
לצמרת הביטחונית הזאת - שמונה את שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל כוכבי (ומעוד שבועיים הלוי), ראש השב"כ בר, ראש המוסד ברנע ומנכ"ל משרד הביטחון זמיר - צפויים לא מעט אתגרים בתקופה הקרובה. חלקם מעשה ידי אויב: איראן בראשם, וכל האתגרים שכרוכים בה, מהגרעין ועד להתעצמות ולטרור. חלקם האחר - מעשה ידי אוהב: הר הבית הוא הדוגמה הבולטת ביותר, ולצידו שלל עניינים הכרוכים בזירה הפלשתינית.
החלק הראשון, החיצוני, ימשיך להתנהל פחות או יותר כבעבר. עדות לכך ניתנה כבר אתמול בלילה (בין שני לשלישי), כשחיל האוויר תקף (שוב) לפי פרסומים זרים את שדה התעופה הבינלאומי של דמשק. בתקיפה נפגעו מכ"מ ואחד המסלולים, והשדה הושבת מפעילות. מניסיון העבר, אפשר להניח שזאת היתה כוונת התקיפה - לאותת לסורים שגדשה את הסאה של פעלתנות ההברחות האיראנית בסוריה, ושהממשל בדמשק מתבקש לרסן את טהרן, ולא - ייפגע בעצמו.
מהלכים דומים הניבו בעבר תוצאות לפרקי זמן משתנים, וסביר שזה גם מה שיקרה כעת. במקביל, מבקשת ממשלת נתניהו החדשה להדק את קשריה עם מוסקבה, בין היתר בראיית האתגר האיראני (והנגזרת הסורית־לבנונית שלו). העמדה החדשה הזאת צפויה לעמת את ישראל עם אוקראינה, אבל אפשר שגם עם ארה"ב - שותפה חשובה פי כמה במערכה נגד איראן. לצמרת הביטחונית יהיה משקל רב בשימור היחסים האינטימיים (והקריטיים) עם וושינגטון, בתקופה שהדיפלומטיה הגלויה בין המדינות עלולה לחרוק.
החלק השני, הפנים־ישראלי, יהיה מאתגר לא פחות. טוב עשה איתמר בן גביר כשנעתר לבקשת נתניהו ונסוג מכוונתו לעלות להר הבית. מן הסתם, מאחורי השיחה ביניהם עמדו ראשי מערכת הביטחון, שהתריעו מפני נפיצות הביקור על רקע אזהרות חמאס ומידע מודיעיני נוסף שהעלה חשש מפני התפרצות אלימה בשטחים.
צודקים בן גביר ותומכיו כשהם מצביעים על האנומליה שתפילות ישראלים בהר מוגבלות, ושבהימנעות מהן - בוודאי מביקור כל כך מתוקשר - נראית ישראל כמי שנכנעת לאיומי חמאס. מנגד, ספק אם מישהו מהם רוצה להיות אחראי לתוצאה האפשרית של ביקור שכזה, בעת הזאת, כשכל העצבים חשופים על רקע חודשים קשים של פיגועים ולחימה בטרור.
הר הבית הוא לא עוד מקום, הוא ה־מקום. זה נכון ליהודים, וזה נכון גם למוסלמים. זה הנפץ האולטימטיבי, שעלול להצית אש גדולה. נתניהו, בניסיונו, הבין שזאת ברכת הדרך הכי פחות טובה שהוא יכול לקבל לממשלתו, והחליט לשעות, ובצדק, לעצת גורמי הביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו