המשוואה החדשה: שקט לא ייענה בשקט

המערכה הנוכחית החלה בהפתעה מוחלטת. לא רק בעצם ירי הרקטות על ירושלים, אלא ביכולתו של חמאס להבעיר זירות נוספות. האירועים בפנים הארץ העצימו את ההפתעה והמשטרה נתפסה לא מוכנה, ולשמחתנו באיו"ש יש לאבו מאזן אינטרס לשמור על השקט כדי לא לתת לחמאס הישג. אגב, זו הזדמנות למדינת ישראל לחזק את הקשר עם אבו מאזן, ובכך להחליש את החמאס.

צה"ל התעשת אחרי כ-48 שעות, והחל לפעול על פי תוכנית סדורה שהוכחה כיעילה מאוד. מדובר בתוכנית שבנויה בעיקרה על תקיפות מהאוויר שבסופו של דבר פוגעת קשה בחמאס, בתשתיות שלו שכוללות יכולות ייצור, מערך התת-קרקע, התשתית הימית, מצבורי רקטות, מפקדות, בורות שיגור ועוד.צריך לפרגן לצה"ל, ובראשו לרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, על תכנון מפורט וניהול מערכה מצוין.

צה"ל הצליח פחות בפגיעה בפעילים, לאו דווקא הבכירים, וזה כנראה החיסרון של תקיפות מהאוויר בלבד (מספר המחבלים ההרוגים בצד השני הוא פרמטר חשוב בתודעת הכישלון של מנהיגות האויב, ואין זה משנה מיהו) ובנוסף פגיעה במשגרים, שלדעתי, גם בצה"ל יודו שההישג כאן אינו מספק. זו יכולת שנידרש לשפר בעתיד.

בהיבט ההגנה יש לצה"ל הצלחה פנומנלית בעיניי. קודם כל כיפת ברזל, וכאן כדאי להזכיר את האיש שהוביל את הפיתוח - ד"ר דני גולד, ידידי, שראוי לנצל את ההזדמנות ולומר לו תודה. החומה התת-קרקעית שבלמה את המנהור ההתקפי של חמאס היא הישג נוסף חשוב מאוד. בעצם, בתהליך סדור, שללנו מחמאס את שתי היכולות האסטרטגיות שלו: הרקטות והמנהרות ההתקפיות - הישג עצום.

בנוסף, נטרול יכולתו של חמאס להוציא לפועל פעילות קומנדו ימי ופעילות של אמצעים תת-מימיים אוטונומיים בפעילות פנטסטית של חיל הים, בעצם נטלו מידי חמאס את יכולותיו ההתקפיות.

חיל הים פעל במערכה הזו בצורה מרשימה, והישגיו רבים. ראשית, במהלך השנים חיל הים שיפר את יכולותיו לאין-ערוך, יכולת ים-יבשה עם יכולת התקפית שכוללת יכולת לפגוע בחלון בית ממרחק רב מאוד באמצעות טילים מתקדמים, בחלקם "משוטטים" שיכולים לאסוף ולתקוף באופן עצמאי, וגם באמצעות טילים כבדים יותר ומדויקים מאוד שמסוגלים לפגוע במטרות קשיחות יותר.

חיל הים שוהה לאורך זמן מול החופים, ומסוגל לפגוע מיידית במטרה מזדמנת ולא רק במטרות שהוכנו מראש. גם יכולות שייטת 13 השתפרו מאוד, ולא נרחיב על כך.כל אלה הופעלו מבצעית בצורה מתוחכמת, ופגעו קשות בקומנדו הימי החמאסי.בצד ההגנתי לחיל הים מערך בט"ש (ביטחון שוטף), ששולט על חופי עזה באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ובמערך כלי שיט מהירים ואיכותיים שפועלים 24/7 וסיכלו עד עתה את כל ניסיונות התקיפה של חמאס.

איך מסיימים את המערכה? ומה יהיה מכאן והלאה? נראה כי מכל מה שעומד על הפרק, נצטרך להגיע להפסקת אש חד-צדדית מבלי שתהא הסדרה ברורה.לא נוכל לקבל את דרישות חמאס למעורבות כלשהי ביו"ש ובירושלים, ולא נוכל להסכים למצב שבו חמאס יחזיק בגופות לוחמינו ושבויינו - זה מצב בלתי מתקבל על הדעת.הפסקת האש תהא כזו שתאפשר לישראל להמשיך ולפגוע בהתעצמות של חמאס ולפגוע במנהיגים צבאיים ואזרחיים כאחד. דמם בראשם, והם צריכים לדעת שהפסקת האש אינה כוללת התעלמות ישראלית מהמשך בניין הכוח של חמאס.

במקביל נצטרך לעבוד מדינית כדי שמדינות העולם יכירו בזכותה של ישראל להגן על עצמה, וכמובן נדרשת מעורבות ישראלית בפתרון אזרחי בינלאומי בעזה, שיביא לשיפור רמת החיים ברצועה.שקט לא ייענה בשקט.השקט שאנו מדברים עליו כולל מניעת התעצמות בצד העזתי והחזרת השבויים והנעדרים. שקט כזה ייענה בשקט ובסיוע ישראלי בשיקום עזה. אפשר לקרוא לזה תוכנית מרשל לעזה - בראש ובראשונה הבאת חשמל ומים לעזה. יש לכך כמה רעיונות שאותם נפרסם בהמשך.

הכותב הוא מפקד חיל הים לשעבר