מעבר חד מההתרגשות של אירועי יום העצמאות החגיגיים, למציאות המדממת שמלווה אותנו בשבועות האחרונים.
איכשהו, בימים האחרונים נדמה היה שהמציאות הקשה הזאת מאחורינו. שסיומו של חודש הרמדאן, שלשום, יביא לרגיעה מסוימת בשטח. גם העובדה שימי הזיכרון והעצמאות עברו ללא אירועים ביטחוניים חריגים עוררה אופטימיות זהירה; התקווה הייתה שהפלשתינים ישובו כעת לשגרת חייהם, ושניתן יהיה להוריד בהדרגה את הכוננות הגבוהה שמלווה את חיינו זה כחודש וחצי.
תמרור אזהרה לכך שזה לא צפוי להיות המצב אפשר היה למצוא בנאומו בשבת שעברה של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר. בדבריו, קרא סינוואר מפורשות להמשך המאבק גם לאחר תום הרמדאן, בתואנה הקבועה שמדובר במאבק על הר הבית. מנהיג חמאס אמנם לא הצליח לזעזע את השטח - רוב הציבור הפלשתיני בעזה וביו"ש (וגם ערביי ישראל, שהיו יעד מפורש לנאום) נותר אדיש לגמרי - אבל אפשר היה ללמוד ממנו שהטרור והאלימות יימשכו גם אחרי החג, ואולי אף ביתר שאת.
אמש, עוד התנהל מצוד אחר המחבלים שביצעו את הפיגוע באלעד, שזהותם או השיוך הארגוני שלהם (אם יש כזה) טרם נודעו. הלחץ לאתר ולתפוס או להרוג אותם נובע בעיקר מחשש שהם יפעלו שוב. מניסיון העבר, אפשר להניח שהמעגל סביבם ייסגר בתוך זמן קצר: העליונות המודיעינית והמבצעית של ישראל ביו"ש היא מוחלטת, והמחבלים יתקשו להימלט לאורך זמן.
העליונות הזאת לא סייעה לאתר ולסכל אותם קודם שתקפו באלעד. השב"כ יתחקר בוודאי את הסיבות לכשל, וכחלק מהחקירה יבקש גם לברר אם המחבלים פעלו עצמאית, או בשליחותו של ארגון כלשהו. לא מדובר בעניין סמנטי; אם אכן חמאס אחראי לפיגוע הזה, ולו בעקיפין, תידרש ישראל לגבות ממנו מחיר. עומד בפניה מנעד רחב מאוד של פעולות אפשריות - מפגיעה בתשתיות האזרחיות־כלכליות של חמאס ביו"ש, ועד לפגיעה בראשיו בעזה - שיידרש לשקול אותו, ולו כדי לנסות להרתיע את הארגון מהמשך המאמצים שלו להבעיר את הגדה, את מזרח ירושלים ואת זירת ערביי ישראל.
קלות רצחנית בלתי נסבלת
בעיקרון מבקשת ישראל לבדל בין הזירות השונות, ובצדק, כדי לא לעורר נגדה את כולן בו בזמן. אבל יש פיגועים ורגעים שבהם קשה לעשות זאת. דומה שהפיגוע אתמול באלעד הוא כזה: בגלל הזוועה, ובגלל העיתוי. השילוב של רצח בגרזנים עם מוצאי יום העצמאות הופך את הקרביים, ומחייב מענה. מצופה אמנם מהממשלה לנשום עמוק, לספור עד אלף ולפעול מהראש ולא מהבטן - אבל עליה גם לזכור שיש ציבור שצריך ביטחון, והרתעה שצריך לשמר - בטח אחרי רצף כזה של פיגועים והרוגים בתקופה קצרה יחסית.
לצד אלה, נדרש להאיץ את המענה לקלות הבלתי נסבלת שבה חודרים פלשתינים מהגדה ליישובים ישראליים. היעדרה של גדר אפקטיבית הפך להיות תורפה משמעותית; העובדה שהפיגועים נמשכים מחייבת את צה"ל להמשיך בתגבור הכוחות המאסיבי, אבל מחייבת גם את האצת פעולות שיקום המכשול. זה לא ייתן פתרון מוחלט לטרור, אבל זה יסייע לסכל את הפיגוע הבא, שאם להישען על מגמת החקיינות המוכרת - נמצא כבר מעבר לפינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו