"שבאב אל־אקצא": זהו הפלג הפלשתיני שמאיים על הבירה

הם לא חברים בארגון עם היררכיה מסודרת וגם לא בהכרח מוסלמים אדוקים. כל אחד מהם מגיע מרקע אחר. גם האוריינטציה הארגונית־פוליטית לא אחידה, אם בכלל קיימת. אבל בדבר אחד הם מאוחדים: ה"הגנה" על אל־אקצא.

"שבאב אל־אקצא", הצעירים שהשתתפו במהומות האלימות בימים האחרונים והתבצרו במסגד אל־אקצא, נערכו מראש לעימותים עם כוחות המשטרה. הם בדרך כלל יגיעו באישון לילה, יתחזו למתפללים וייכנסו בצורה אינדיבידואלית כדי לא לעורר חשד.

הוואקף הירדני אמנם שולט בהר הבית, אבל גם שם לא תמיד מרוצים מהצעירים שמפירים את הסדר ומשבשים את שגרת התפילות. מצד שני, הם לא יכולים לגרש מוסלמים מהר הבית.

גיל הצעירים האלה נע על הציר שבין 16 ל־30. השיוך הארגוני אינו רלוונטי, ולא תמיד אפשר לזהותו. חלקם מזוהים עם רעיון ההתנגדות של חמאס, אחרים יותר מחוברים לפת"ח, ויש בהם גם מקרב ארגונים אסלאמיסטיים דוגמת "חזב א־תחריר".

הם רואים בעצמם כמי שנותרו לבד בחזית כדי להגן על אל־אקצא, בזמן שבו חלק ממדינות העולם הערבי והאסלאמי הפנו את גבן לסוגיה הפלשתינית ולאתרים הקדושים. אלה צעירים מוסתים ששוכנעו שהם בדרכם להציל את המסגד וכי יש מזימה לחלק את אל־אקצא כך שיונהג בו זמן תפילה ליהודים וזמן תפילה למוסלמים.

חלקם מגיעים מהעיר העתיקה, משכונות נוספות במזרח ירושלים ומכפרים מחוץ לבירה. במעגלים הרחבים יותר מעריכים כי ישנם גם צעירים ערבים מאזור המשולש. הם מזהים את עצמם כמי שנמצאים במשימה לאומית ודתית, אם כי הם אינם אנשי דת אסלאמיסטים, מגדלי זקנים. הם בדרך כלל לבושים לפי צו האופנה, חלקם עובדים בישראל ובמערב ירושלים.

"הם משוכנעים שביקורי המתנחלים באל־אקצא אינם ביקורי תיירות ושישראל מבינה רק את שפת העימות. במקביל, אין תקווה מדינית, ולכן זאת האווירה שאומרת כי אין ברירה אלא להתעמת עם הכיבוש. יש שמבצעים פיגועים, יש שמעדיפים את הרשתות החברתיות, ואחרים פונים לסוגים של התקוממות", הסביר אחד מבכירי פת"ח בירושלים "לישראל היום".

מה שבולט הוא החיבור שלהם לרשתות החברתיות. זה דור שגדל על פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק, זירה שבה כמעט הכל מותר. הם דואגים להעלות תמונות וסרטוני מעצרים ולתעד את חבריהם תוקפים שוטרים, העיקר ליצור כמה שיותר "תמונות ניצחון" ברשת ולהעלות את המורל.

מנסים להרשים

השם "שבאב אל־קודס" (צעירי ירושלים) צץ לראשונה כשישראל חידשה את ביקורי היהודים בהר הבית בעשור האחרון. אז הפלשתינים פמפמו כי ישראל "רוצה לשנות את הסטטוס קוו" בהר הבית. במקביל, החלה להתמסד תופעת "המוראביטון והמוראביטאת", מוסלמים ומוסלמיות שבאים לשמור על אל־אקצא ולשהות בו. בהמשך בא "משבר המגנומטרים", שבמהלכו צמחו "שבאב אל־קודס" כמי שתפקידם לסכל את "מזימות היהודים" ולהגן על המסגד.

התארגנות "שבאב אל־אקצא" כוללת בתוכה גם את "שבאב אל־קודס", הצעירים שנראו בשער שכם בעימותים שפרצו ברמדאן בשנה שעברה. יש המתארים זאת כ"תופעה חברתית" - צעירים שמנסים לאתגר את כוחות הביטחון הישראליים כדי "לעשות רושם" ולהראות מי שולט.

העובדה שלא מדובר בארגון היררכי ומסודר מקשה את ההתמודדות מולם; מצד שני, הם לא פועלים במידור מלא, מה שאומר שחלק מהפעילות ומדרכי ההתארגנות שלהם נמצאות ברשתות החברתיות, וזה עשוי להקל את המעקב אחריהם.