גבר שהואשם באיומים חמורים כלפי אשתו, בניפוץ חלונות רכב ובשבירת הטלפון שלה זוכה מכל האישומים, לאחר שבית משפט השלום בתל אביב קבע כי התביעה המשטרתית של המשטרה, לא הוכיחה את אשמתו מעבר לספק סביר.
השופט איתי הרמלין הדגיש כי חוקרי תחנת המשטרה לא חקרו עדים פוטנציאליים שייתכן שהיו יכולים לשפוך אור על טענות האיומים, קבע כי נותרו פערים משמעותיים בראיות, ואף מתח ביקורת על אופן הטיפול בראיות הדיגיטליות בתיק.
מרדף בקניון: בלשים משתלטים על גנב טלפונים לעיני העוברים והשבים | דוברות משטרה
על פי כתב האישום, לפני קצת פחות משנתיים, התפתח ויכוח בין הנאשם לבין אשתו, שבמהלכו, לפי הנטען, איים כי "ירצח אותה מתוך שינה", "יחנוק אותה", "יחתוך לה את הגרון", "ישרוף אותה ואת העסק שלה" ואף "ישלח לה ערבים לעסק".
עוד נטען כי בהמשך ירד מתחת לבית וניפץ באמצעות אבן את השמשה הקדמית ואת אחד מחלונות הרכב. באישום נוסף יוחס לו כי כחודש קודם לכן השליך את בגדיה של המתלוננת ושבר את מכשיר הטלפון שלה.
התביעה המשטרתית הסתמכה בעיקר על הודעותיה הראשונות של המתלוננת במשטרה, שבהן פירטה שורה של איומים חמורים, ועל תיעוד מצלמת גוף של שוטרת שהגיעה לבית בני הזוג למחרת האירוע, שבו נשמעה המתלוננת אומרת כי הנאשם "כל הזמן מאיים עליי" וכי אמר לה: "אני אהרוג אותך".
לאחר שהמתלוננת שינתה את גרסתה בבית המשפט, ביקשה התביעה להסתמך על הודעותיה במשטרה מכוח פקודת הראיות.
מנגד, הנאשם הכחיש שאיים על אשתו או ששבר את הטלפון שלה. הוא הודה כי ניפץ את חלונות הרכב, אך טען שעשה זאת רק כדי להוציא מתא הכפפות את מפתחות האופניים החשמליים שלו, לאחר שאשתו סירבה לפתוח את המכונית.
לדבריו, הרכב היה בבעלות משותפת שלו ושל אשתו, והוא ביקש לעזוב את המקום ולנסוע לבית אמו לאחר הוויכוח. עוד טען כי בן זוגה של אמה של המתלוננת הוא שעודד אותה להגיש את התלונה במסגרת סכסוך משפחתי.
השופט הרמלין קבע כי המתלוננת אמנם לא הכחישה לחלוטין כי חשה מאוימת, אך התרשם כי בבית המשפט אמרה באופן אותנטי כי "הגזימה" בדבריה במשטרה. עוד ציין כי בעדותה המאוחרת במשטרה לא חזרה על פירוט האיומים, ובשיחה שתועדה עם השוטרת למחרת האירוע לא ייחסה במפורש את האיומים לליל האירוע המתואר בכתב האישום.
בנוסף ציין כי חוקרי משטרת תל אביב דרום לא חקרו עדים פוטנציאליים נוספים, ובהם אמה או דודתה של המתלוננת ששהו במקום. לנוכח מכלול הנתונים קבע: "אינני יכול לקבוע ברמה שמעבר לספק סביר מה היה מלל הדברים... ואני מזכה את הנאשם מעבירת האיומים שלא הוכחה מעבר לספק סביר".
באשר לניפוץ חלונות הרכב, השופט דחה את טענת ההגנה כי המעשה כלל אינו מהווה עבירה, אולם קיבל את הטענה החלופית שלפיה מדובר ב"זוטי דברים". לדבריו, מדובר היה ברכב שבבעלות משותפת של בני הזוג, הנזק היה מצומצם יחסית, הנאשם ביקש לעזוב את המקום לאחר המריבה, לא הייתה לו דרך מעשית אחרת להגיע למפתחות האופניים, והמעשה בוצע בשעת לילה כשאיש אינו צופה בו.
השופט אף כתב כי בנסיבות שנוצרו בחר הנאשם "בחלופה העדיפה מבחינת האינטרס הציבורי", משום שבכך נמנע עימות נוסף עם אשתו.
גם האישום שלפיו שבר את מכשיר הטלפון של המתלוננת הסתיים בזיכוי. השופט ציין כי המתלוננת כלל לא העידה בבית המשפט על אותו אירוע ולא נשאלה עליו, כך שנותר ספק סביר שלא ניתן היה להתגבר עליו. בהתאם לכך קבע: "אני מזכה את הנאשם גם ממנה", ובהמשך הוסיף: "אני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום".
לצד ההכרעה בתיק עצמו, הקדיש השופט חלק נרחב מפסק דינו לסוגיית הראיות הדיגיטליות לאחר שבמהלך המשפט ביקשה התביעה המשטרתית של משטרת מחוז תל אביב, להגיש תמונות וסרטון שלא היה ברור מי צילמם ולכן השופט לא קיבל אותם כראיות.
השופט הזהיר כי בעידן שבו ניתן לייצר באמצעות בינה מלאכותית תמונות, סרטונים וקבצי קול מזויפים שקשה להבחין בינם לבין תיעוד אמיתי, יש להקפיד על תיעוד מלא של מקור הראיות. לדבריו, "על המשטרה ויתר גורמי האכיפה לשפר את האופן שבו מתועדת הגעתן של ראיות דיגיטליות לתיק החקירה", כך שכל קובץ יישמר בצירוף מידע על מקורו, אופן העברתו ונתוני המטא דאטה שלו.
בסיום הכרעת הדין העיר השופט כי לצד החשיבות שבמאבק בעבירות אלימות בתוך המשפחה, "ראוי לכבד את האוטונומיה של המתלוננות, ולשקול גם את עמדתן בקשר לאופן ניהולם של תיקים", תוך בחינת חלופות כגון הסדר מותנה או מסלולים טיפוליים במקרים המתאימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו