בית משפט השלום הרשיע בינואר השנה תושב מהצפון בעבירת איומים, וזיכה אותו משני אישומים נוספים שיוחסו לו. הערעור עסק בהרשאה שניתנה בעקבות הודעת ווטסאפ ששלח הנאשם לבת זוגו לשעבר, שבה כתב בין היתר: "אם הייתי מאבד שליטה, מישהו היה מת או מפורק ומדמם... צלעות, עיניים, עצמות קטנות, יודע בדיוק מה לעשות".
מדובר היה באחד משלושה אירועים שיוחסו לנאשם. בעוד בית משפט השלום זיכה אותו מאישום של תקיפת בת זוג ומאישום של היזק לרכוש במזיד, הוא הרשיע אותו בעבירת איומים בגין אותה הודעת ווטסאפ. המדינה טענה כי תוכן ההודעה מגבש את יסודות עבירת האיומים וכי מדובר באמירה בעלת אופי מאיים כלפי המתלוננת.
מנגד, טען סנגורו של הנאשם כי יש לבחון את הדברים בהקשר המלא שבו נאמרו. לדבריו, ההודעה נשלחה במהלך ויכוח טעון בין בני זוג סביב ברית המילה ושם התינוק, בתוך מערכת יחסים רוויית מתחים. הסנגור הדגיש כי כהן לא חלק על עצם שליחת ההודעה, אך טען שאין בה כדי לבסס עבירת איומים בנסיבות המקרה.
הרכב השופטים, מאזן דאוד ניצן סילמן ולובנה שלאעטה חלאילה, קבע כי אמנם מדובר ב"ביטויים קשים, בוטים ובעלי פוטנציאל מאיים", וכי אמירה מסוג זה "עשויה, בנסיבות מסוימות, למלא אחר היסוד ההתנהגותי של עבירת האיומים", אולם הדגיש כי אין לבחון את הדברים במנותק מהקשרם הכולל. לדבריהם, קיימת אפשרות שהאמירה נאמרה "כהסבר או התרסה על יכולותיו במצב היפותטי של אובדן שליטה, ולא כהצהרת כוונות מאיימת כלפיה באותו רגע".
השופטים נתנו משקל גם לגרסתו של הנאשם בבית משפט השלום, שם הסביר כי ביקש דווקא להמחיש שהוא נמנע מאלימות, חרף היכרותו עם אומנויות לחימה ועם גוף האדם. "אם הייתי באמת מאבד שליטה, סביר להניח שהייתי עושה יותר נזק... לכן באופן כללי אני אדם לא אלים ואני משתדל לפתור כל דבר בדרכי נועם", העיד. המחוזי קבע כי לא ניתן לשלול הסבר זה באופן המבטל קיומו של ספק סביר.
עוד קבע בית המשפט כי קיים קושי ממשי בהוכחת היסוד הנפשי הנדרש בעבירת איומים, המחייב כוונה להפחיד או להקניט. לדבריו, בנסיבות שבהן הדברים נאמרו במהלך ויכוח זוגי סוער, ללא מעשה קונקרטי נלווה וללא הוכחת דפוס פעולה אלים באותו אירוע, לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים כי כהן התכוון להפחיד את המתלוננת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו