כל הדרכים מובילות

שלוש נובלות בספרה החדש של סיגל, וכל אחת מהן - עולם ומלואו. עם דמויות מורכבות, חזקות ונוכחות, ועלילה שאינה מרפה ממך עד הסוף. סוף שהוא עמום, נותן פתח לאפשרויות, כאילו המחברת מתעקשת להשאיר את הקורא וחצי תאוותו בידו. אבל סוף שיש בו גם התחלה חדשה, מאחר שמשהו נפתח בגיבור, לאחר מערבולת רגשות, מסע נפשי, ולעיתים גם גיאוגרפי שעבר.

גיבוריה של אורלי סיגל חיים בעולם נורמטיבי לכאורה, בדגש על הלכאורה. כלפי חוץ הכל נראה רגיל: זוג צעיר שמנסה להביא ילד לעולם, שף מצליח עם משפחה קטנה, ואלמנה קשת יום החיה במושב בבקעה ומנהלת קשר קרוב עם אחיה. הם מתנהלים בשגרת חייהם כשהקורא פוגש אותם לראשונה. ובהתחלה - החיים שגרתיים, וגם הקריאה מזדחלת לה באיטיות מעייפת, לעיתים אף משמימה. וכשהקורא כבר שוקל לוותר, משהו, קטן בהתחלה, תופס אותו. והוא ממשיך עוד עמוד ועוד אחד, ואז זה מגיע. כמו מנוע שמתניע לאט, בנביחות והשתנקויות, אבל כשהוא סוף־סוף מתעורר לחיים - המכונית מאיצה ומתגלית במלוא תפארתה.

שווה להישאר אחרי ההתחלות האיטיות של אורלי סיגל. הסבלנות משתלמת. רק אחרי שצולחים אותן מבינים שסיגל לא "הרדימה" אותנו סתם. היא רצתה להעניק לנו את התחושה של גיבוריה, הרדומים בחייהם רק לכאורה, רק כלפי חוץ. ויחד איתם, גם אנחנו, הקוראים, מתעוררים אט־אט, מביטים סביבנו, ומתחילים להפנים. בהתחלה מפנימים שחייהם מורכבים בהרבה ממה שהם נראים, שיש בעיה שורשית, עמוקה, שהגיבור או הגיבורה התעלמו ממנה והדחיקו אותה עד כה. ובהמשך, כשהקצב מואץ, יוצאים יחד איתם לחפש את התשובה. והתשובה נמצאת בעבר, היא כבר טמונה בו, רק צריך לחפור בנפש ולגלות אותה, ואז להבין, ולעכל, ולהגיע למסקנה שצריך לתקן. או שלא.

סיפוריה של סיגל עוסקים בתחומים הרגילים בחיים - זוגיות, משפחה והורות, אבל בכל סיפור יש טוויסט, מבט מיוחד, יוצא דופן. בנובלה המוצלחת מכולם - "בואי" - אישה מנסה, לשווא, להביא ילד לעולם עם בעלה, ועוברת איתו תהליך קשה ומתסכל של טיפולי פוריות. ואם ניפול אל הבנאליות - הוא שוחק את הזוגיות עד דק, גורם לה להתפורר. אבל לצד הבנאליות יש גם את המסע שסיגל מעבירה את גיבוריה לעבר תשובות מורכבות יותר על החיים. האם יש כאן רק מזל ביש, למשל ביולוגיה דפוקה, או שמא מסתתרות כאן תובנות עמוקות יותר לגבי חוסר היכולות של הזוג הזה להעמיד צאצאים.

בכל סיפור יש גם אלמנט חזק של בחירה. הגיבורה (ללא שם) של "בואי" צריכה לבחור אם להמשיך לעבור טיפולים הורסי גוף ונפש ולהישאר עם בעל שהיחסים עימו מצטננים. עומר, שף סוער בנובלה "פס חם", צריך להחליט אם לברוח מאשתו ובנו האהובים אך המובנים־מאליהם, היציבים והמשעממים, אל עבר חיים אחרים לגמרי - חושניים, מלאי תאווה ותעוזה בפריז עם מאהבת ישנה. ושרה ב"חממות" צריכה להחליט אם להמשיך לדבוק בבחירות שעשתה בחייה, המבוססות על סוד נורא.

הגיבורים של סיגל מתלבטים, ולבסוף מגיעים להחלטה, שאינה טובה או רעה באופן אובייקטיבי, אלא נכונה בשבילם. ואנחנו, כקוראים, לא בהכרח מסכימים עם בחירתם, אבל נותנים להם להוביל אותנו במסע ההתלבטות, ועוזבים אותם רגע לפני שהם צריכים להתחיל להתמודד עם תוצאות החלטתם. יש בכך מן התסכול, אני מודה, סיגל מובילה אותנו אל פתרון שרקחה, שאינו קל, כאמור, ובדרך כלל גם מאתגר ומורכב, ואנחנו לא נשארים כדי להיווכח אם הגיבור או הגיבורה אכן הצליחו להתמודד עם האתגרים ולהתגבר עליהם, או שמא כל המסע שלהם היה לשווא.

סיגל מיטיבה להיכנס לראשם של גיבוריה, אף שהם שונים מאוד זה מזה. גם הגיבורים, בדומה לעלילה עצמה, דורשים שנגלה אורך רוח וסבלנות עד שהם נפתחים בפנינו ואנו מתחילים להבין אותם ואפילו לחבבם. ספרה השני של אורלי סיגל (קדם לו "נישואים פתוחים") הוא ספר שדורש אורך רוח וסבלנות. הוא צומח עליך, כלשון האמרה האנגלית, ושווה להישאר.

בואי / אורלי סיגל, כנרת זמורה, 240 עמ'