"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

2020 בסיפורים: טבע שחור

לסכם את העתיד: 21 סופרים, משוררים, ועיתונאים התבקשו לכתוב על נקודת הציון המעניינת - שנת 2020 • נאני ברוק

,עודכן
צילום: יהודה פרץ // טבע שחור

הַטֶּבַע הַזֶּה, הַטֶּבַע הַשָּׁחֹר.

הַטֶּבַע הַזֶּה שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים לְהַגְדִּיר לָךְ

בְּדִיּוּק מַהוּ,

אֲבָל אַף אֶחָד לֹא מוּכָן לְהַגִּיד לָךְ לָמָּה זֶה וְאֵיךְ.

הַטֶּבַע הַזֶּה שֶׁמַּזְכִּיר לָךְ כָּל פַּעַם

מִי אַתְּ וּמָה אַתְּ, וְאֵת הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלָּךְ.

לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת זֶה בִּכְלָל,

כִּי בְּסַךְ הַכֹּל הִגַּעְתְּ לְכָאן בְּגִיל ארבע, מָה אַתְּ יוֹדַעַת כְּבָר.

אֲבָל מַשֶּׁהוּ גּוֹרֵם לָךְ לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה נָכוֹן,

לְהָבִין אֶת הַזֶּהוּת שֶׁלָּךְ,

לְהָבִין מִי אַתְּ.

אָז מַתְחִילִים אֶת הַחִיפּוּשׁ,

חוֹזְרִים אֲחוֹרָה בַּזְּמַן.

אַתְּ מְגַלָּה מִילְיוֹן צַלָּקוֹת,

שֶׁבִּגְלָלָן וּבִזְכוּתָן

אַתָּ פֹּה,

וְאַתְּ חַיה,

אַתְּ נוֹשֶׁמֶת.

אַתְּ יְהוּדִיָּה, אַחֲרֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת שַׁבְתְּ לְאַרְצֵךְ.

אֲבָל כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלַיִךְ רוֹאִים רַק אֶת הַטֶּבַע שֶׁלָּךְ,

וְאַתְּ נוֹתֶרֶת אוֹתָהּ שְׁחֹרָה בַּצַּד, לֹא מְפֻתַּחַת וְלֹא מִתְפַּתַּחַת.

וַאֲנִי, אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לִמְרֹד בַּטֶּבַע,

הֶחְלַטְתִּי לַעֲטוֹת עָלַי מַסֵּכָה חֲדָשָׁה,

לִהְיוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים.

אָז מָה אֲמַרְתֶּם? שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת יְהוּדִיָּה,

כִּי הֲרֵי זֶה לֹא מַסְפִּיק שֶׁהוֹרַי יְהוּדִים,

עָלַי לְהַקִּיז דָּם לְהַטִּיל שָׁרָשִׁים.

אָז לָמַדְתִּי תוֹשְׁבָּ"ע, תָּנָ"ךְ וּגְמָרָא.

עַכְשָׁיו זֶה מַסְפִּיק?

אַתֶּם מְסֻגָּלִים לְהִסְתַּכֵּל עָלַי

וְלֹא לִרְאוֹת רַק בָּבוּאָה שְׁחֹרָה?

אֲנִי יוֹדַעַת, אֲנִי אֶתְגַּיֵּס לַצָּבָא.

וְלֹא סְתָם לַצָּבָא, אֲנִי אֶתְגַּיֵּס לְגַרְעִין נַחַ"ל.

אֲנִי אֶקַּח הַפְסָקָה שֶׁל שָׁנָה שְׁלֵמָה,

אֶלְמַד מָהֵן מַנְהִיגוּת וְעָצְמָה,

אוֹבִיל אֲחֵרִים וְאֶתְפַּתֵּחַ

אַחַר-כָּךְ אֶתְגַּיֵּס וְאֶהְיֶה חֵלֶק מֵהַכְּלָל.

גַּם אֲנִי אֶהְיֶה חֵלֶק מֵהָעָם,

גַּם אֲנִי אֶשְׁפֹּךְ קְצָת דָּם.

עַכְשָׁיו אַתֶּם מְסֻגָּלִים לְהִסְתַּכֵּל עָלַי?

אֲנִי יוֹדַעַת, אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶלְמַד.

כִּי אוּלַי אַחֲרֵי תֹּאַר אוֹ שְׁנַיִם

אֶהְיֶה כְּמוֹ כֻּלָּם?!

כִּי הֲרֵי זֶה לֹא הַטֶּבַע שֶׁלִּי לְהִתְפַּתֵּחַ וְלַחֲלֹם.

הַטֶּבַע שֶׁלִּי זֶה לְהִיקָּבֵר בְּתוֹךְ עֲרֵמַת חוֹל,

בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִזְכֹּור,

בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִשְׁמַע,

בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע לָמָּה וּמָה בְּדִיּוּק קָרָה.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ

סוֹלוֹמוֹן טֶקָה,

יְהוּדָה בִּיאָדֶגָה,

יוֹסֵף סָלַמְסָה,

זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

אוֹ אָבֶרָה מַנְגִיסְטוּ, שחַי.

כִּי הַטֶּבַע שֶׁלִּי הוּא הַטֶּבַע הַשָּׁחֹר,

וְזֶה טֶבַע שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹ מַרְגִּישִׁים,

זֶה טֶבַע כָּזֶה שֶׁאֵלָיו נוֹלָדִים.

אָח, הַטֶּבַע הַזֶּה,

הַטְּלַאי הַזֶּה,

מָה עוֹשִׂים אִתּוֹ,

אַתֶּם יוֹדְעִים?

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן

שֶׁאָבִין, וְגַם אַתֶּם,

שֶׁיֵּשׁ בִּי עוֹד חֲלָקִים.

אֲנִי גֵּאֶה בַּטֶּבַע שֶׁלִּי,

גֵּאֶה בָּעָצְמָה,

גֵּאֶה בַּשָּׁרָשִׁים

שֶׁלִּי הַנְּטוּעִים בָּאֲדָמָה.

הַיּוֹם אֲנִי לֹא בּוֹרַחַת,

לֹא מִסְתַּתֶּרֶת מִכְּלוּם,

לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת מֵהַכְּלוּם.

כִּי אֲנִי,

אֲנִי שַׁיֶּכֶת לַיְּקוּם, לָעוֹלָם וְלַטֶּבַע,

וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לְאַף אֶחָד לִשְׁבֹּר לִי אֶת הָרוּחַ.

כִּי אֲנִי אֲנִי, וְזֶה בִּזְכוּת הַטֶּבַע שֶׁלִּי.

עַכְשָׁיו אַתֶּם מְסֻגָּלִים לְהִסְתַּכֵּל עָלַי?

אַתֶּם יוֹדְעִים מָה?

זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה לִי בִּכְלָל!


נאני ברוק // צילום: ענבר חצרוני

נאני ברוק היא שחקנית, במאית ומורה לתיאטרון. בעליו של "תיאטרון בצבע". משוררת, סופרת ויוצרת עצמאית. "הטקסט נכתב לראשונה בשנת 2012, לפני המחאה של 2015, ששינתה את הטקסט ונתנה לו תוקף אחר", היא מספרת. "הוא עוסק בכל המקומות שבחרתי להיות בהם, ובמקומות שבהם לא הצלחתי להבין מדוע נכפה עליי להיות אחרת ולמה לא רואים אותי כפי שאני". השיר נכתב כחלק ממחזה להצגת יחיד פרי עטה בשם "איפה הבית שלי". "האומנות שלי מדברת את המציאות שלי בכל מיני רבדים שונים. היא חלק מהזהות שלי ומהדרך שלי לשוחח עם העולם על סוגיות חברתיות שונות ועל עצמי", אומרת ברוק. "אני מאמינה שיש בביטוי אומנותי, וביצירה בכלל, כלי לשינוי תודעתי ערכי ומשמעותי ומתן אפשרות לערוץ תקשורת נוסף עם האחר".

2010-2019 | מסכמים עשור בתרבות:

מהפכה: העשור המטורף של עומר אדם

זה אני: העשור המשוגע של אייל גולן

הרצללל: הסרטונים שעשו את העשור

10 המגמות ששינו את השואו ביז

טלוויזיה: 25 הדמויות הגדולות של העשור

תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור

אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"

עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור

סיפורי האהבה הגדולים של העשור

בחנו את עצמכם: מה לא קרה?

20 הסרטים הגדולים של העשור

כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר